הרבנית יהודית אמיתי
מהם החסמים שמשתקים אותנו ושפע רעיונות מקסימים להתמודד איתם
נערך ע”י פנינית כהן
בספר ‘מסילת ישרים’ שמציב סולם מסודר להתקדמות בעבודת המידות, מידת הזהירות קודמת למידת הזריזות, ולכאורה היינו חושבים שהסדר צריך להיות הפוך. איך ייתכן שמידת הזהירות, שמשמעותה קשורה לכאורה להסתגרות, התכנסות וצמצום – יכולה להביא לזריזות? אלא, שלפי המסילת ישרים, מידת הזהירות קשורה לבירור חד-משמעי מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון, מה ה’ רוצה שאעשה ומה לא. כשיש לנו ספקות – אנו נמנעים מעשיה, אך אחרי שנעשה בירור, ושוב אין לנו ספקות, אנו יודעים שהדבר שאנו עושים הוא טוב והוא רצון ה’ – אז אנו ניגשים לעשות אותו בזריזות ושמחה ובלי עיכובים והסתייגויות! כך גם אישה שעושה את הבירור ומגיעה לתובנה הנכונה; שבית מאיר, נעים ומסודר הוא רצון ה’ – תוכל לגשת ולעשות את הנדרש לשם כך בזריזות!
ה’מסילת ישרים’ במידת הזריזות מסביר, שכמו שכשאדם אחד רוצה משהו, בוער בו עניין מסויים, ולכן הוא מזדרז באותו עניין, כך זה פועל גם להפך, כשאדם מתחיל לעשות – מגיעים החשק וההתלהבות. או בלשונו: “מן הזריזות יולד ההתלהטות”!
זהו כלל בתורת הנפש – צריך פשוט להתחיל לעשות.
אחד התחומים בהם כלל זה מורגש לנו מאוד כנשים הוא בעבודות הבית. הרבה פעמים הקושי שלנו הוא להתחיל. אנו מרגישות ש”אין לנו כוח”. ה’מסילת ישרים’ מלמד אותנו “טיפ” – כל אחד יכול להיות זריז, פשוט צריך להתחיל, והחשק והשמחה יגיעו בעזרת ה’ עם העבודה.
כידוע, הפחד הוא אחד הדברים שעוצרים את האדם, שחוסמים את העשייה. חז”ל מלמדים אותנו שמה שגורם לנו לפחד זו העצלות, ולא כמו שאנחנו חושבים שלהפך, הפחד הוא הגורם לעצלות. יש איזה מנגנון שגורם לכך שכשהאדם רוצה להתעצל ולהימנע מעשיה, מתעוררים בו פחדים שונים שחוסמים אותו. עלינו לאתר את הפחד המדומה הזה ולהתמודד איתו, להבין מה חוסם אותנו.
דוגמאות לפחד שמביא לחוסר עשיה ולעצלות:
- פחד בריאותי – פחד מפני עמל. אישה שמפחדת שאם היא תעבוד קשה מדי יקרה לה נזק גופני. עלינו להבין שזה לא כך! תנועה ועמל מוסיפים לנו בריאות, וניתן לראות שהאנשים הפעילים ביותר הם גם אנשים בריאים. אפשר להסתכל על עבודות הבית כמו על ספורט והתעמלות (כמובן שלא מדובר על מצבים, לעתים זמניים, שבהם יש קושי פיסי אמיתי. אישה צריכה להיות מודעת לכוחותיה, ולזכור את הכלל “תפסת מרובה לא תפסת”) אם אישה מרגישה כל הזמן פחד ממאמץ פיסי, עליה להבין שזה לא פחד אמיתי אלא פחד שהוא תולדת העצלות.
- דוגמה נוספת – פחד מפני כשלון. אישה שנמנעת מלעשות דברים כי “ממילא זה לא יצליח”, “התבשיל לא ייצא טעים”, “הבית לא יהיה מספיק נקי”… במקרה של פחד כזה, אפשר להפוך את הפחד לתפילה. לבקש לבטוח בה’ ולבקש בטחון בה’, לבקש מה’ שיצליח את דרכי כדי שאשמח את בני ביתי, אכבד את השבת וכו’.
זה באמת לא נעים להיכשל, אך עלינו לזכור שכל הצלחה תלויה בריבונו של עולם. הכל אנו עושות לכבוד ובשביל ה’. וצריך להתפלל על כך ולהתחבר לכך בזמן העשייה.
כל אישה צריכה לשאול את עצמה – האם יש פחד כלשהו שחוסם אותי ומוביל אותי לעצלות? ואם כן, לאתר ולהגדיר אותו, לנסות למצוא לו תשובה ולהתמודד איתו.
אתן דוגמה.
כשאנו אופות, אנו יכולות להתפלל לה’ (בכלל, ה’ העניק לנו, לנשים, תשעה קבין של שיחה, כדי שנדבר… איתו! כמה שיותר, ובכל מצב), עם כל מצרך שמכניסים לעיסה אפשר להוסיף תפילה מתאימה, למשל:
קמח – להודות לה’ על שאנו זוכות להיות שותפות לה’ ביצירת העולם, כמו בהפיכת הקמח ללחם.
סוכר – תודה על הדברים המתוקים שה’ נתן לנו בחיים!
שמרים – לבקש שלא נהיה בעלי גאוה, “מנופחים” כמו שמרים, או: שנזכה לפעול ולתסוס כמו שמרים.
מלח – להודות לה’ גם על הדברים הקשים שהוא מזמן לנו בחיים, כדי להצמיח אותנו. כשם שלמלח יש תפקיד חשוב בתבשיל, כך גם למורכבויות שיש לנו בחיים יש תפקיד. ולהתפלל לה’ שייתן לנו בחיים הרבה סוכר, ומעט מלח…
מים – התורה משולה למים. כשם שבלי מים אין בצק, כך בלי תורה אין חיים. התורה היא הלחלוחית של החיים שלנו. היא “מדביקה” את כל החלקים שלנו יחד. תודה לה’ על התורה! מים חמים – הלב בוער למלך!
כמובן שאפשר על זו הדרך לחבר תפילות רבות, כל אחת לפי עניינה, רצונה ומשאלותיה!
מקסים. חיזקת. תודה