זכרתי לך חסד נעורייך

שבע עצות שימושיות, מהזווית הגברית, אודות תרומתו של הבעל להצלחת הנישואים

נאמר כמה מילים מהזווית הגברית. במה מתבטאת אחריותו של הבעל להצלחת הנישואים? הנה כמה כללים שימושיים, שניתן להפיק מהם תועלת רבה:
א. הניסוח הנכון בעברית הוא שהאיש “נושא” אשה, והאשה “נישאת” לאיש. “נושא” – מלשון “נשיאת” דבר כלשהו. ניתן לראות בכך ביטוי לאחריותו של הבעל כלפי אשתו ומשפחתו.

ב. האם יש משמעות עמוקה לאות הלמ”ד שב”נישאת לאיש”? לפי תורת משמעות האותיות, אות הלמ”ד היא אות ‘ההליכה’, כמו שאנו אומרים: ללכת ל… על כן אות הלמד מרמזת על ‘הליכת’ האשה אל בעלה, כלומר שהאשה מקבלת את המסורת הרוחנית של בעלה – והוא צריך להיות ראוי לכך.

ג. מבואר בספרי קבלה, שהשורש הרוחני של האשה הוא בספירת המלכות. וכיון שהמלכות מטבעה זכאית לכבוד, כבוד מלכות, לכן עניין הכבוד האישי, כלומר לא להיעלב ולהתבזות, חשוב מאוד לגבי האשה. חז”ל הדגישו זאת: “אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו”.
חלק גדול ונכבד מעבודת ה’ שלנו הוא כיצד אנו מתנהגים אל בנות זוגנו. דווקא היכן שצריך לוותר או להתאמץ יותר, בגלל בן הזוג, בגלל השוני שבין אחד לשני, שם היא ההתקדמות לשלמות של כל צד, ובשביל זה בעיקר הושם האדם בעולם. ומרובים הסיפורים על גדולי ישראל, איך התנהגו בעניינים אלו בטהרת המידות הטובות, הפלא ופלא.

ד. על הבעל לשאוף שיהיו בביתו חיים שמחים, עם הארת פנים, אהבת ה’, אהבת ישראל, שמחה בקיום מצוות, שמחה הקשורה ככל שאפשר לקדושה, או להתבוננות בעולמו היפה של הקב”ה. ההתייחסות הזו היא חובתו של כל בעל לאשתו (ובעצם חובתו של כל אדם לכל אדם). כדברי הרמב”ם: “ולא יטיל עליה אימה יתרה, ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהא עצב ורגזן”.

ה. הבעל צריך לראות בתמידות איך אפשר להעשיר את חייה של אשתו. כל מה שיעשה כדי להעשיר את חייה, רגשותיה ושמחתה, הרי זה מבורך. לא רק לעודד את זה, אלא שירגיש שזו זכות לבעל שזוגתו מפתחת את פנימיותה. הרי “כל כבודה בת מלך פנימה“.
אצל הבעל אין צורך לפרט את חשיבות לימוד התורה, אבל בזמננו שרבו הניסיונות והבלבולים מבחוץ, ודאי לגם לאשה נכון ללמוד תורה בקביעות. לימודים המתאימים לה כאשה. אשה המקדישה מזמנה בנוסף ללימוד להלכות הנחוצות, ללימוד ערכי של אמונה, ביטחון, השקפה, וכו’, מתעלה בדרגתה. חוץ מהצורך האישי שלה לפתח את פנימיותה, שזו זכותה בתור בת ישראל, יש בזה תועלת עצומה לבעלה ומשפחתה, לקדושת הבית וחינוך הילדים.

ו. חלק מהקשר הזוגי הוא שבני הזוג צריכים להיות קשובים ללמוד אחד מהשני את כל מה שהוא יכול. גם ביחסי אנוש, מידות טובות, חכמת חיים ועוד. הרי האדם בא לעולם זה כדי לתקן את עצמו ו”מכל מלמדי – השכלתי”, אז קל וחומר שהוא צריך להתבונן באישיות של מי שאמור להיות לו קשר עמוק ביותר עימו, בת זוגתו, ויראה מה יוכל ללמוד ממנה. ואף זו דרך של התאחדות בין בני הזוג, כי על ידי שלומדים אחד מהשני ומכירים ומבינים את העולם הפנימי של השני – הקשר ביניהם מתהדק ומעמיק.

ז. הכרת הטוב והתודה של בני הזוג אחד לשני צריכה להיות עצומה. ולא רק בשכלם אלא כמובן בעיקר לתת לזה ביטוי בפועל. מבחינת הבעל, תמיד יזכור לאשתו, גם עדי זקנה ושיבה, את החסד שעשתה עימו בהינשאה לו, בבחינת “זכרתי לך חסד נעורייך… לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”.