במה שונה ההצלה בפורים, מהצלות רבות אחרות שחווה עם ישראל, שלכבודה עושים מהומה גדולה כל כך?
כשמגיעים כל שנה מחדש לחג פורים, קשה להבין על מה כל ההתרגשות הגדולה. קריאת מגילה, משלוחי מנות, שתיית שכר, שירים, ריקודים ותחפושות… נכון, לעם ישראל הייתה הצלה עצומה ונס גדול, אך לכאורה זה לא שונה כלל משאר הניסים שהיו לעם היהודי לאורך ההיסטוריה. במבט ראשוני ניתן לומר כי אסתר, אשר הייתה מלכה חכמה מאוד, הצליחה לגבור על סגן המלך העריץ ועל המלך תאב השליטה והכבוד. לכאורה לא משהו שבשבילו שווה אלפי שנים אחרי לחגוג כל פעם מחדש, בטח שלא בכזאת עוצמה ואושר. אמנם הייתה הצלה גדולה ליהודים בכל רחבי העולם, אבל זה לא שונה מעשרות ומאות ההצלות שעבר העם היהודי לאורך השנים.
על פניו נראה שהכל מתרחש מעצמו, אין דין ואיין דיין. הרע מצליח. אך בעומקם של דברים, ה’ כאן איתנו בכל זמן ובכל מצב
אך חג פורים הוא חג לא שגרתי כלל וחבויה בו קדושה עצומה. האר”י הקדוש כותב שיום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה, שקול בקדושתו לחג פורים – ‘כיפורים’ ‘כ- פורים’. הדברים מצריכים ביאור. לאורך כל מגילת אסתר, שמו של הקב”ה אינו מוזכר כלל – “ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא“[i]. לאחר חורבן בית ראשון, עם ישראל הוא עם מוכה וחבול. מיליוני יהודים נרצחו, נהרות של דם נשפכו. זוהי הפעם הראשונה שעם ישראל גולה מארצו, ומשאיר מאחוריו את בית המקדש חרב, אשר היה הפאר של עם ישראל. לאחר שבעים שנות גלות, עם ישראל מפורד ומפוזר בין האומות ובכל קצוות תבל. יהודי שושן טועים ומשתתפים בסעודתו של אחשוורוש, בניגוד לציוויו של מרדכי. במשתה אחשוורוש מציג את כלי המקדש ולובש את בגדיו של הכהן הגדול. חילול ה’ זועק לשמים. יש רק יהודי אחד שלא מתכופף בפני הרע – ‘ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה’[ii]. כאן המן האגגי (שהוא מזרע עמלק) נכנס לתמונה ועושה כל שביכולתו להשיג את זממו – להרוג להשמיד ולאבד את כל היהודים. טבעת המלך מוּסרת ונמסרת להמן, יהודי כל העולם עומדים בפני שמד. היכן הקב”ה בכל התמונה?! היכן ההשגחה האלוקית?! במבט ראשון נדמה שאין השגחה, הכל ח”ו הפקר. ביום אחד נגזרת גזירה על כל היהודים למות, החבל כבר מתהדק ומוכן לתלייתו של מרדכי. מהצד נראה שגם אסתר, אשר הייתה התקווה היחידה לשנות את הגזירה, מחליטה פתאום ‘לסעוד’ יחד עם המן ואחשוורוש. כיצד אפשר להאמין שמשהו יכול להשתנות לטובה אחרי שאסתר אומרת – ‘אלי אלי למה עזבתני’?
חז”ל ברוח קודשם ראו באיזו עוצמה תהיה הסתרת ה’ בדור שלנו ומציינים שאחד מהסימנים שיהיו ערב גאולתם של ישראל הוא שהאמת תהיה נעדרת. במבט פשוט, לא יהיה ניתן להבחין בה. נצטרך להתאמץ לחפש אחריה כל הזמן. במגילת אסתר כבר כמעט אפסה התקווה. עם ישראל היה בערפול גדול ובהסתרת ה’ לאורך כל הדרך. לכן שמו של הקב”ה לא מופיע ולו פעם אחת במגילה. עד שלפתע, כהרף עין הגיעה הישועה והנס הגדול שלו כולם חיכו. “ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם”, עם ישראל הבין שה’ היה איתנו תמיד ולא עזב לרגע. חז”ל תיקנו לנו את חג הפורים לאורך כל הדורות, ובפרט לדור שלנו, לומר לנו שגם במגילת אסתר אפשר להגיע ‘לגילוי ההסתר‘. על פניו נראה שהכל מתרחש מעצמו, אין דין ואיין דיין. הרע מצליח. בעומקם של דברים, ה’ כאן איתנו בכל זמן ובכל מצב ואפילו בתוך הפסוקים- ‘יבוא המלך והמן היום’ – בתוך המגילה שמו של הקב”ה מסתתר היטב.
כשהעולם הפנימי שלנו בפרט והעולם בכלל, רועש וגועש ואין לנו מושג מה קורה, – אם נתבונן היטב נבין שלמעשה הקב”ה מנהל פה את כל העניינים ביד רמה
גם היום, אלפי שנים אחרי, אנחנו מרגישים היטב את קללת ”הסתר אסתיר פני ביום ההוא”. ההסתרה הראשונה קשה מאוד וצריך לעבוד קשה כדי למצוא את אור ה’, אולם את זה עדיין ניתן לסבול. אך כשגם ההסתרה נמצאת בהסתרה יש תחושה שאין על מי לסמוך. ‘אנחנו לבד…’ ‘העולם כולו נגדנו…’ הרי בכך אבדה התמימות והכניעה לידיעה שהאלוקים הוא הנמצא מאחורי כל הצרות, והרי שאז מתעבה החושך של הגלות בקושי עצום. אפשר לחוש זאת בפתיחת מהדורות החדשות של ימינו, המתארות אירועים שפלים ונבזים. כותרות העיתונים מתארות את מדדי הבורסה וענפי הספורט השונים. החזאים מספרים לנו כיצד ינשבו הרוחות. ומי מניע את התהליכים? מי גורם לרוח לנשוב? ומניין לשמש יש כוח לעלות בבוקר ולשקוע בערב? גם בתחומים היותר אישיים: בעיות, מצוקות, קשיים וניסיונות, נראה שאין כתובת. הכל קורה כי זה פשוט קורה, בלי סיבה. כל מה שנותר לנו זה רק למזער נזקים.
כשהעולם הפנימי שלנו בפרט והעולם בכלל, רועש וגועש ואין לנו מושג מה קורה, אם נתבונן היטב נבין שלמעשה הקב”ה מנהל פה את כל העניינים ביד רמה. ‘שעשה ניסים לאבותינו… בימים ההם בזמן הזה…’ זו אינה סיסמה, זו האמת שבה הקב”ה מנהל את עם ישראל. אומר הגאון מוילנא: “עלינו לדעת כי הנס הגדול ביותר במגילה הוא שלעם ישראל אין מזל, כי לפי המזל עם ישראל לא היה צריך להיות בעולם כלל. הרי אברהם אבינו ראה באצטגנינות (בכוכבים) שלא יהיו לו ילדים ואמר זאת לקב”ה, אמר לו הקב”ה: ‘צא מהאצטגנינות שלך” כלומר הוא העלה אותו מעל המזל ואז נתן לו ילד. אמרו חז”ל: “למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך מה שחר סוף כל הלילה – אף אסתר סוף כל הניסים“[iii]. כלומר, בתקופת אסתר התרחשו הניסים האחרונים בעם ישראל שעוד הובן שה’ עומד מאחוריהם, היום אפילו הניסים הם בהסתר. אומר ‘הדגל מחנה אפרים’: “הסתר פנים, אין זה כי אם אחיזת עיניים והאב רוצה לנסות את בנו אם ישתדל הבן לבוא אליו, ובאמת אין שום הסתרה, והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחיצות ודוחק עצמו עד שבא אל המלך, אז יבוא (יגיע) למעלה יותר גדולה מקודם…”
צריך לעבור קודם בחושך לפני שפוגשים את האור. סיפור המגילה מלמד אותנו שה’ נמצא בכל מקום ובכל זמן גם אם על פניו זה לא נראה ככה
רבי נחמן אומר: “בהתחלה כל ההתחלות מפסח ועכשיו כל ההתחלות הם מפורים“[iv]. חג הפסח חל בחודש ניסן, החודש הראשון למניין חודשי השנה, וחודש אדר הוא החודש האחרון. רבי נחמן אומר שכאשר יהודי רוצה להכנס בעבודת ה’ הוא צריך להבין שיש הסתרה, לא הכל מובן וגלוי. אתה בעצם מתחיל מהסוף להתחלה, ולא מההתחלה לסוף. אתה נכנס למהלך שנראה בלתי אפשרי וחסר סיכוי לחלוטין. בתקופה המטורפת שאנו חיים בה צריך להבין שאנחנו מגלים רק קטעים חלקיים ומסוימים ממהלך כולל ועצום שה’ פועל. לכן, כמו בבריאת העולם ששם נכתב: ‘ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד’ צריך לעבור קודם בחושך לפני שפוגשים את האור. סיפור המגילה מלמד אותנו שה’ נמצא בכל מקום ובכל זמן גם אם על פניו זה לא נראה ככה. התפקיד שלנו זה לגלות את ההסתרה ולמצוא את הקב”ה במקומות הכי חבויים והכי חשוכים שיש. זה אפשרי. גם במגילת אסתר- “כל מקום שכתוב במגילה המלך בלי אחשוורוש הכוונה לקב”ה“. הכל מכוון ומושגח בצורה מדהימה!
ולכן ‘משנכנס אדר מרבין בשמחה’. השמחה היא אחד מהפטישים הכבדים ששוברים את המחיצות בינינו לקב”ה וגורמות לגילוי ה’ בעולם. המילה אדר מורכבת משלוש אותיות- ‘אלף, ‘דלת’, ‘וריש’. האות אלף מסמלת את ההתחלה, הרצון הפנימי של כל אחד. האות ‘דלת’ (מלשון דֶּלֶת) מסמלת כניסה ופתח שבו עלינו להיכנס כדי לממש את הרצון. אם נעשה זאת נגיע לאות ‘ריש’ שאותיות אלו הן אותיות ‘שיר’- נרגיש טעם של שמחה והתרוממות.
ככל שנתבונן פנימה ונכנס לעומק המציאות נראה שבתוך הערפל הגדול ביותר של חיינו שורה רוח אלוקים שמנווטת ומשפיעה על כל ענייני חיינו וענייני העולם, וכפי שאומרים חז”ל: “אין מקום פנוי ממנו”. ועל כן כותב רבי נחמן “אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלובש ה’ יתברך. כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות ה’ יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל. ועל כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות, מלובש שם ה’ יתברך כביכול”[v].
שנזכה לקבל את קדושת פורים באמת!
[i] דברים, לא, יח
[ii] אסתר ג’, ב’
[iii] מס’ יומא כט ע”א
[iv] ליקוטי מוהר”ן תורה עד ח”ב
[v] ליקוטי מוהר”ן, תורה נו