הרב שמואל טלרבות מהנפילות מתחילות ב’גפרור קטן’. אם היינו רואים לנגד עינינו את השריפה שביכולתו לחולל, היינו מכבים אותו מיד. ‘גפרורים’ כאלה ישנם גם בחינוך ילדים, ויש גם ‘אש חיובית’. הרב שמואל טל במאמר קצר
פורסם בירחון ‘לנשמה’ תשע”ז
נזקה של אש נוצר בשני שלבים, שהשוני ביניהם הוא גדול מאוד: בשלב הראשון ישנו גפרור או מדורה קטנה, האש היא חיובית ונעימה, ובעיקר נשלטת. ולפתע עוברים לשלב השני: האש יוצאת משליטה, הרוח מקדמת אותה במהירות והנזק יכול להיות עצום. במצב הזה כבר ברור שבעל האש מתחרט ואינו מעוניין בתוצאות ההרסניות, אבל זה כבר מאוחר מדי, והחרטה אינה פוטרת אותו מאחריות מלאה על הנזק שייגרם. האחריות שלו אינה על הנזק בפועל, אחרי שכבר נוצרה האש, אלא על ההתנהלות שלו בשלב הראשון, התמים כביכול, שהולידה את המציאות של האש המשתוללת.
זו אינה סתם דרישה למניעת נזק, אלא דרישה למבט אחראי שרואה את הנולד. האדם מתעסק עם אש קטנה בשלב א’, והוא מחויב לִצְפּוֹת מראש בעיני רוחו את שלב ב’ ולמנוע אותו. הוא נדרש להתאים את התנהלותו בהווה למציאות בעתיד.
יסוד זה, המתבטא בנזקי אש, בא לידי ביטוי בכל הגישה שלנו להתמודדויות בחיים. רבות מהנפילות שלנו מתחילות ב’גפרור קטן’ שאם היינו רואים לנגד עינינו את השריפה שביכולתו לחולל, היינו מכבים אותו מיד. אך המבט שלנו מרוכז בהווה התמים לכאורה, ולכן רמת האחריות שלנו היא נמוכה. ואז, כשהיצר הרע ביסס את כוחו בתוכנו, הוא מוביל אותנו למציאות בלתי נשלטת שקשה מאוד לצאת ממנה.
‘גפרורים’ ישנם גם בחינוך ילדים: מעשים והרגלים שאם בוחנים אותם רק לפי השפעתם בהווה, הם נראים קטנים ולא מזיקים. בשלב מסוים הם פורצים ויוצאים משליטה, ואז המחנך מתעורר ומעוניין בכל כוחו לעצור אותם ולהחזיר את הגלגל לאחור. לצערו הרב הוא מגלה שכבר מאוחר מדי, וכל מה שייעשה כעת לא יוכל להחליף את ההתנהלות הנכונה, בעלת הפרספקטיבה המתאימה, שנדרשה ממנו בתחילת התהליך. זה נכון לגבי תכנים שהילדים נחשפים אליהם, לגבי לבוש לא צנוע מספיק וחברים לא ראויים. בהתחלה התכנים נראים לא כל כך בוטים בהתנגדותם לקדושה, והילדה היא עדיין קטנה יחסית, והחברים לא פורקים עול, אבל טיבן של ההשפעות הללו שהן עשויות להתפתח ולהתעצם ולצאת מכלל שליטה.
אך ישנה גם ‘אש חיובית’: “הלא כה דברי כאש נאם ה'”, “עזה כַמָּוֶת אהבה… רשפיה רשפי אש שלהבתיה”. גם כשאדם משקיע במעשים טובים, בתחילת דרכו הוא לא רואה איך האש הקטנה שלו תבער ותאיר את כל העולם. הוא רואה מציאות קטנה, מקומית, שבתוכה הוא כגפרור בודד בתוך יער שלם. אם נסתכל רק על ההווה, אנחנו עלולים לאבד מוטיבציה. עלינו להאמין שסופו של הגפרור הזה להתלבות, לקבל עזר אלוקי ולתקן כולם ומלואו.
בתפילת ‘נחם’ הנאמרת בתשעה באב, אנו אומרים: “כי אתה ה’ באש הִצַּתָּהּ ובאש אתה עתיד לבנותה”. כנגד אש חוסר-האחריות שהביאה לחורבן בית מקדשנו, עומדת לרשותנו אש האהבה והתיקון, שגם בה קיים העיקרון של התעצמות וגדילה מנקודה קטנה לממדים אדירים. ומתוך כך נזכה להתקיימות הנבואה: “פרזות תשב ירושלם מרֹב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה נאם ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה”.