הרב שמואל טל: סודו של ט”ו בשבט

דוקא מהבצבוצים הקטנים נולד הכוח להגיע לבציר, לקציר ולאסיף

בתקופת החורף, במקום שהעצים יפרחו ויוציאו את כוחותיהם החוצה, הם משירים את עליהם ונשארים ללא המעטפת החיצונית שלהם. ישנם תהליכים בוטניים רבים שעוברים על העץ דוקא בתקופה שבה הוא עומד ערום. בזמן זה העץ משקיע את פעילותו בתוכו פנימה ולא בפריחה החיצונית, וכך הוא מכין את עצמו לקראת הפריחה שתקרה בהמשך.

גם אצל האדם – תקופת החורף הארוכה והגשומה, מאופיינת בהתכנסות פנימה, בתוך הבית. זהו זמן שנועד במיוחד להתעצמות רוחנית פנימית, שלאחריה, לאחר התהליך הזה, בתקופת ניסן – תפרח הנפש הרבה יותר.

הנקודה החשובה של ט”ו בשבט היא שלמעשה עדיין חורף. עדיין יש גשמים ושום דבר אינו פורח. העצים שמסביב כולם עדיין בתרדמה גמורה, ורק עצים מסוימים מאוד מתחילים בנצנוץ של פריחה קטנטנה.

ובכל זאת – אנו עושים מזה חג לאילנות!

אף על פי שאין שום פריחה ועוד לא רואים את ה’תכלס’, עוד לא רואים פירות.

דווקא זו היא תחילת הפריחה

בגישה זו של התורה יש מסר חשוב מאוד, אשר בא ללמדנו הרבה:

את ההקדמות וההבשלה הרוחנית לא בוחנים לפי הפירות שנמצאים על העץ – לא אז מתחילה השנה. הזמן החשוב שבו הכל מתחיל אינו בשעת הקטיף, כמו שנראה בדרך כלל, אלא דווקא בהכנה לשלב זה.

חשוב שנדע שכך זה גם אצלנו –כל אחד מאיתנו רואה אצל עצמו תהליכים של חנטה: בתפילה, בלימוד, בהתקרבות לה’ וכדומה. אפשר לטשטש דברים דקים אלו, אך לא! יש לדעת שזו תחילת הפריחה! בל נחשוב שיש ערך לדברים רק כשהפרי בשל, רק כשאני מחובר לתורה ומרגיש את קדושתה, מלא במעשים טובים ובמידות טובות ומה שנותר זה רק לקטוף ולאכול אותי. לא! דוקא הבצבוצים הקטנים, הפריחה המתנוצצת מתרדמתה – היא ראש השנה, אשר נקרא על שם סופו. וכבר בדבר הקטן שרואים עכשיו יש עניין גדול.

חשוב מאוד שנסגל לעצמנו את הגישה הזאת, ולא נמעט בערך הצמיחה הרוחנית, ולו גם הקטנטנה ביותר שיש לנו. זהו המפתח לכך שבסופו של דבר תהיה ההבשלה הגדולה.

דוקא מהבצבוצים הקטנים נולד הכוח להגיע לבציר, לקציר ולאסיף.

זהו המסר של ט”ו בשבט.