טל חיים
על הנזקים הגדולים שבשילוב נשים בתפקידים קרביים, בנוסף לאיסור היהודי-תורני על גיוס בנות משום שמירת ערכי הצניעות והקדושה. מה חטאן של בנות ישראל שמחויבות להתייצב במקום שבנות פטורות ממנו משום טבע עדינותן הנשית?
הרב זמיר כהן
יעד עיקרי של הלוחמות “לשיוויון הנשים” הוא שילובן של נשים בכוחות הצבא, כלוחמות מן השורה לצד גברים. אך מתברר כי שילוב זה גרם לבעיות חמורות של פגיעה ביכולת המבצעית של הצבא וכמובן בערכי הצניעות.
במאמרו “מי צריך לוחמות?” מפרט עמוס הראל את הדעות השונות באשר לשילוב נשים בתפקידים קרביים בצבא ומתאר את התהליך שהוביל לפתיחת שערי הפיקוד הבכיר בצה”ל בפני נשים. הוא מציין כי יריית הפתיחה נורתה בבג”ץ “אליס מילר” בו אילצו השופטים את “מעוז השוביניזם הצבאי”, קורס טיס, לפתוח את שעריו לנשים. בזה אחר זה נפרצו האיסורים: נווטת ראשונה, רופאה מוטסת ראשונה מעבר לקווי האויב, לוחמות נ”מ, מג”בניקיות, חובלות. התקשורת הנלהבת שיתפה פעולה עם רוח הקדמה. הקיטוּרים של חלק מהמפקדים על לוחמות שאינן עומדות בדרישות הפיסיות והמקצועיות ועל בעיות בלכידות היחידתית, נתפשו כפטפוט פרימיטיבי שדינו לעבור מהעולם.
“שילובן של נשים ביחידות קרביות גורמת לפגיעה מדאיגה ביכולותיו של צה”ל כגוף לוחם”
בין הנימוקים שהועלו נגד השילוב: קושי של נשים לעמוד במשימות פיסיות תובעניות ובראשן נשיאת משקל כבד, ריבוי פציעות אצל לוחמות (במיוחד שברי מאמץ), הגמשת קריטריונים חשובים ביחידות צה”ל כדי לאפשר קבלת נשים למסגרתן, הכנסת מתח מגדרי למערכות לוחמות, ופגיעה בתפקוד המבצעי של היחידות בשעת מבחן. אולם גם נימוקים כבדי-משקל אלה נגד שילובן של נשים ביחידות קרביות, נדחו בהשפעת האווירה החדשה שחדרה למערכת מקבלי ההחלטות.
אל”מ (מיל.) רז שגיא, מפקד בחטיבת גבעתי וחוקר היסטוריה צבאית, חוקר מזה שנים את שילוב הנשים בתפקידי לחימה בצה”ל. ממצאיו הקשים הובילו אותו לייסד את ה”פורום לחוסן צה”ל” שבמשך שנים בדק את הנושא ופרסם את מסקנותיו בין השאר בחוברת שכותרתה “מעגל ההשפעה הסמוי על שילוב נשים ביחידות הלוחמות בצה”ל”. הפורום מצא ששילובן של נשים ביחידות קרביות גורמת לפגיעה מדאיגה ביכולותיו של צה”ל כגוף לוחם, לנזק ברמה המבצעית ליחידות שנשים שולבו בתוכן, ולנזק פיזיולוגי לנשים עצמן: “שברי הליכה באגן הירכיים, פריצות דיסק, דברים מזעזעים, נזקים ללא תקנה”. לדברי שגיא “אני לא איש דתי, אני איש השומר הצעיר אבל כל המחקרים מוכיחים שהשרות הקרבי פוגע בבנות”, והוא מציין כי כבר בשנת 2003 פרסם האלוף רון טל מחקר שקבע שלא ישולבו נשים בתפקידי לחימה כי הדרישות גבוהות מדי בשבילן.
“בהתנגשות בין צורכי הצבא לשוויון לנשים, הצבא חייב לקבל עדיפות”
החוקרת האמריקאית איליין דונלי שעומדת בראש “המרכז למוכנות צבאית” בוושינגטון, הייתה חברה בתחילת שנות התשעים בוועדה נשיאותית שמינה ג’ורג’ בוש האב ובחנה את סוגיית הלוחמות. במסגרת המחקר, היא הגיעה למקומות יוצאי דופן, מטיסה במטוס קרב ועד לצפייה בסדרת שבי לטייסות. והיא אומרת: ”בהתנגשות בין צורכי הצבא לשוויון לנשים, הצבא חייב לקבל עדיפות”.
דונלי קראה ראיונות עם יועצות הרמטכ”ל לענייני נשים בישראל והגיעה למסקנה שצה”ל נוטה לכיוון קיצוני יותר מאשר הצבא הבריטי והאמריקאי. דו”ח של משרד ההגנה הבריטי מ-2002 קובע ש”הצבא מודה בכך שנשים יהוו סיכון ליעילות בקרב… אין הצדקה לקחת את הסיכון שלשילוב הנשים במסגרות אלה תהיה השפעה שלילית על תפקודן במצב לחימה”. ואילו החוק האמריקאי אוסר על שילוב נשים ביחידות לוחמות או תומכות-לחימה מתחת לרמת חטיבה. ב-2002 בוטלה בארה”ב טירונות משולבת לגברים ולנשים.
דונלי סבורה כי בישראל “סדרי העדיפויות מבולבלים. השימוש התכוף בביטויים פמיניסטיים יוצר דמורליזציה אצל הגברים. גישה כזאת יכולה להשפיע לרעה על ההתנדבות ליחידות קרביות. חשוב לא לשבור את הלכידות היחידתית ואת האמון של החיילים בהיררכיית הפיקוד. בלעדיהם אין משמעת, זו סתם חבורה של נושאי נשק”.
“תעמיס את זה על גוף נשי ומה שתקבל זה עצמות שבורות”
הורדת הסטנדרטים כדי לשלב לוחמות, היא טוענת, פוגעת בהכנה למציאות של קרב. “התוצאה היא שחיים יאבדו וביצוע משימות ייפגע. מנסים להפוך את הצבא לעדין ורגיש יותר, אבל זה הצבא היחיד שיש לכם. אין לו תחליף”. הפתרון שלה: מניעת אפליה בקבלת נשים לקורסים, אך לא שילובן ההמוני ביחידות הקו הראשון. ”גבר יכול לסחוב 45 קילוגרמים ולצעוד אתם על פני 30 קילומטרים. תעמיס את זה על גוף נשי ומה שתקבל זה עצמות שבורות”.
בסיום מאמרו מציין הראל כי הטענות האלה לא מרשימות את הקצינות המשמשות כיועצות הרמטכ”ל לענייני נשים. “הממצאים של האמריקאים אינם בהכרח דברי אלוקים חיים”, אומרת קצינה בכירה, “צה”ל הוא היחיד בעולם שמגייס נשים מכורח חוק. מוקדם לדבר על הטענות בדבר היכולת הפיזיולוגית, משום שאנחנו בעיצומו של מחקר מקיף, שיושלם רק בעוד שנה. מצד שני, אסור להסמיך לוחמת אם היא לא מסוגלת לבצע את המשימה. הכשרה מעורבת היא הכרחית ואין שום סיבה לסגת לאחור”.
במאמר זה, שרק עיקריו הובאו כאן, עמד הראל על הבעייתיות שבשילוב נשים בתפקידים קרביים והזכיר את תשובות המצדדים בעד, אך לא ציין את ההיבט היהודי-תורני, המייחס חשיבות עליונה לשמירת ערכי הצניעות והקדושה במחנות צבא ישראל. ככתוב בתורה: “כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ. וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ! וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”.
ואגב, אם אכן צה”ל הוא הצבא היחיד בעולם שמגייס נשים מכוח החוק, הרי הדבר אמור לעורר חשבון נפש נוקב דווקא מצד ארגוני זכויות הנשים: מה חטאן של בנות ישראל שמחויבות להתייצב במקום שבנות כל העולם פטורות ממנו משום טבע עדינותן הנשית?
נשים הן גברים ‘קטנים’?
כך למשל כותבת הפסיכולוגית ד”ר לואן בריזניידן במבוא לספרה “המוח הנשי”: ”במשך רוב שנות המאה העשרים הניחו מרבית המדענים, שנשים הן ביסודו של דבר גברים ‘קטנים’, הן מהבחינה הנוירולוגית והן מכל בחינה אחרת, למעט התפקידים הקשורים לילודה. הנחה זו עמדה במרכזה של אי-ההבנה המתמשכת באשר לפסיכולוגיה ולפיזיולוגיה של האשה. עד שנות התשעים של המאה העשרים מיעטו החוקרים להתייחס לפיזיולוגיה של האשה או לפסיכולוגיה שלה, בנפרד מאלה של הגבר. והיא מוסיפה במעין וידוי אישי: “מאחר שלמדתי באוניברסיטה בתקופת השיא של התנועה הפמיניסטית… נקטתי את העמדה האופיינית לשנות השבעים, ותליתי את האשמה בגישה הפטריארכאלית של תרבות המערב; היא זו שדיכאה את הנשים וכבלה את ידיהן”.
עמדה ‘מדעית’ זו שרווחה במשך שנים רבות, הייתה כמובן בניגוד גמור לעמדת תורת ישראל, המדגישה כי לא רק שהאשה הינה בעלת יכולת שכלית שאינה נופלת מזו של הגבר, אלא “נתן הקב”ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש”. ועם זאת התורה מציינת כי קיים הבדל פסיכולוגי מהותי בין איש לאשה, עד כדי שטיב מערכת היחסים הרגשית ושלום הבית ביניהם מותנים (!) בהבנתם כראוי את ההבדלים הללו. ולכן כתב הרמב”ם בספרו “משנה תורה” אשר התקבל כספר-יסוד ביהדות, רשימת דרישות אשר מוטל על הבעל להתנהל על פיהן ביחס לרעייתו, ורשימה שונה לחלוטין, אשר על פיהן צריכה האשה להתייחס לבעלה.
הבדלים אלה, ששורשם בהבדלים שבתפקידים הרוחניים של כל אחד מהם בעולם, נעוצים גם בעובדה שהקן המשפחתי זקוק לאדם חסון ותקיף יותר, שינהל כראוי את מדיניות הבית כלפי העולם, ולאדם רך ועדין יותר, שינהל כראוי את מדיניות הבית כלפי פנים. על אף שמעצם היותם בני אדם, מסוגל כל אחד מהם לבצע גם את מטלות זולתו, עד גבול מסוים (פירוט גישת היהדות בנידון, והדרכה מעשית לבני הזוג על פי הרמב”ם, מופיעים בספרי “מפתחות לחיים”, פרק “סוד האושר בנישואין”).
אולם עמדה יהודית תורנית זו נדחתה בזעם על ידי התנועות הפמיניסטיות, שראו עלבון צורב לאשה בעצם האמירה כי קיים שוני בינה לבין הגבר.
(מספר “המהפך 3” של הרב זמיר כהן, פרק “דומים אבל שונים”)