• הרשמה-לעידכונים​
  • סרטונים
  • קליטת משפחות
  • לתרומות
  • צור קשר
  • הרשמה-לעידכונים​
  • סרטונים
  • קליטת משפחות
  • לתרומות
  • צור קשר
לוגו טל חיים
  • הרב שמואל טל
  • ישיבת תורת החיים
  • ישיבה לבעלי תשובה
  • המדרשה
    • תוכנית השיבה
  • מאמרים/וידאו
תפריט
  • הרב שמואל טל
  • ישיבת תורת החיים
  • ישיבה לבעלי תשובה
  • המדרשה
    • תוכנית השיבה
  • מאמרים/וידאו
ראשי » חברה » הרב זמיר כהן: שילוב נשים בצבא

הרב זמיר כהן: שילוב נשים בצבא

טל חיים כ׳ באב תשע״ט אין תגובות
U.S. Army Europe Images

על הנזקים הגדולים שבשילוב נשים ‏בתפקידים קרביים, בנוסף לאיסור ‏היהודי-תורני על גיוס בנות משום שמירת ערכי הצניעות והקדושה. ‏מה חטאן של ‏בנות ישראל שמחויבות להתייצב במקום שבנות פטורות ממנו משום ‏טבע עדינותן הנשית?

הרב זמיר כהן

יעד עיקרי של הלוחמות “לשיוויון הנשים” הוא שילובן של נשים בכוחות הצבא, ‏כלוחמות מן השורה לצד גברים. אך מתברר כי שילוב זה גרם לבעיות חמורות של ‏פגיעה ביכולת המבצעית של הצבא וכמובן בערכי הצניעות.‏ ‏ ‏
במאמרו “מי צריך לוחמות?”‏ ‏ מפרט עמוס הראל את הדעות השונות באשר ‏לשילוב נשים בתפקידים קרביים בצבא ומתאר את התהליך שהוביל לפתיחת שערי ‏הפיקוד הבכיר בצה”ל בפני נשים. הוא מציין כי יריית הפתיחה נורתה בבג”ץ “אליס ‏מילר” בו אילצו השופטים את “מעוז השוביניזם הצבאי”, קורס טיס, לפתוח את ‏שעריו לנשים. בזה אחר זה נפרצו האיסורים: נווטת ראשונה, רופאה מוטסת ‏ראשונה מעבר לקווי האויב, לוחמות נ”מ, מג”בניקיות, חובלות. התקשורת הנלהבת ‏שיתפה פעולה עם רוח הקדמה. הקיטוּרים של חלק מהמפקדים על לוחמות שאינן ‏עומדות בדרישות הפיסיות והמקצועיות ועל בעיות בלכידות היחידתית, נתפשו ‏כפטפוט פרימיטיבי שדינו לעבור מהעולם.‏

“שילובן של נשים ביחידות קרביות ‏גורמת לפגיעה מדאיגה ביכולותיו של צה”ל כגוף לוחם”

בין הנימוקים שהועלו נגד השילוב: קושי של נשים לעמוד במשימות פיסיות ‏תובעניות ובראשן נשיאת משקל כבד, ריבוי פציעות אצל לוחמות (במיוחד שברי ‏מאמץ), הגמשת קריטריונים חשובים ביחידות צה”ל כדי לאפשר קבלת נשים ‏למסגרתן, הכנסת מתח מגדרי למערכות לוחמות, ופגיעה בתפקוד המבצעי של ‏היחידות בשעת מבחן. אולם גם נימוקים כבדי-משקל אלה נגד שילובן של נשים ‏ביחידות קרביות, נדחו בהשפעת האווירה החדשה שחדרה למערכת מקבלי ‏ההחלטות. ‏
אל”מ (מיל.) רז שגיא, מפקד בחטיבת גבעתי וחוקר היסטוריה צבאית, חוקר מזה ‏שנים את שילוב הנשים בתפקידי לחימה בצה”ל. ממצאיו הקשים הובילו אותו ‏לייסד את ה”פורום לחוסן צה”ל” שבמשך שנים בדק את הנושא ופרסם את ‏מסקנותיו בין השאר בחוברת שכותרתה “מעגל ההשפעה הסמוי על שילוב נשים ‏ביחידות הלוחמות בצה”ל”. הפורום מצא ששילובן של נשים ביחידות קרביות ‏גורמת לפגיעה מדאיגה ביכולותיו של צה”ל כגוף לוחם, לנזק ברמה המבצעית ‏ליחידות שנשים שולבו בתוכן, ולנזק פיזיולוגי לנשים עצמן: “שברי הליכה באגן ‏הירכיים, פריצות דיסק, דברים מזעזעים, נזקים ללא תקנה”. לדברי שגיא “אני לא ‏איש דתי, אני איש השומר הצעיר אבל כל המחקרים מוכיחים שהשרות הקרבי ‏פוגע בבנות”, והוא מציין כי כבר בשנת 2003 פרסם האלוף רון טל מחקר שקבע ‏שלא ישולבו נשים בתפקידי לחימה כי הדרישות גבוהות מדי בשבילן.‏

“בהתנגשות בין צורכי הצבא לשוויון לנשים, הצבא חייב לקבל עדיפות”

החוקרת האמריקאית איליין דונלי שעומדת בראש “המרכז למוכנות צבאית” ‏בוושינגטון, הייתה חברה בתחילת שנות התשעים בוועדה נשיאותית שמינה ג’ורג’ ‏בוש האב ובחנה את סוגיית הלוחמות. במסגרת המחקר, היא הגיעה למקומות ‏יוצאי דופן, מטיסה במטוס קרב ועד לצפייה בסדרת שבי לטייסות. והיא אומרת: ‏‏”בהתנגשות בין צורכי הצבא לשוויון לנשים, הצבא חייב לקבל עדיפות”.‏
דונלי קראה ראיונות עם יועצות הרמטכ”ל לענייני נשים בישראל והגיעה למסקנה ‏שצה”ל נוטה לכיוון קיצוני יותר מאשר הצבא הבריטי והאמריקאי. דו”ח של משרד ‏ההגנה הבריטי מ-2002 קובע ש”הצבא מודה בכך שנשים יהוו סיכון ליעילות בקרב… ‏אין הצדקה לקחת את הסיכון שלשילוב הנשים במסגרות אלה תהיה השפעה ‏שלילית על תפקודן במצב לחימה”. ואילו החוק האמריקאי אוסר על שילוב נשים ‏ביחידות לוחמות או תומכות-לחימה מתחת לרמת חטיבה. ב-2002 בוטלה בארה”ב ‏טירונות משולבת לגברים ולנשים.‏
דונלי סבורה כי בישראל “סדרי העדיפויות מבולבלים. השימוש התכוף בביטויים ‏פמיניסטיים יוצר דמורליזציה אצל הגברים. גישה כזאת יכולה להשפיע לרעה על ‏ההתנדבות ליחידות קרביות. חשוב לא לשבור את הלכידות היחידתית ואת האמון ‏של החיילים בהיררכיית הפיקוד. בלעדיהם אין משמעת, זו סתם חבורה של נושאי ‏נשק”.

(Navy photo/Petty Officer 1st Class Gregory Badger)

“תעמיס את זה ‏על גוף נשי ומה שתקבל זה עצמות שבורות”

הורדת הסטנדרטים כדי לשלב לוחמות, היא טוענת, פוגעת בהכנה למציאות של ‏קרב. “התוצאה היא שחיים יאבדו וביצוע משימות ייפגע. מנסים להפוך את הצבא ‏לעדין ורגיש יותר, אבל זה הצבא היחיד שיש לכם. אין לו תחליף”. הפתרון שלה: ‏מניעת אפליה בקבלת נשים לקורסים, אך לא שילובן ההמוני ביחידות הקו הראשון. ‏‏”גבר יכול לסחוב 45 קילוגרמים ולצעוד אתם על פני 30 קילומטרים. תעמיס את זה ‏על גוף נשי ומה שתקבל זה עצמות שבורות”. ‏
בסיום מאמרו מציין הראל כי הטענות האלה לא מרשימות את הקצינות ‏המשמשות כיועצות הרמטכ”ל לענייני נשים. “הממצאים של האמריקאים אינם ‏בהכרח דברי אלוקים חיים”, אומרת קצינה בכירה, “צה”ל הוא היחיד בעולם ‏שמגייס נשים מכורח חוק. מוקדם לדבר על הטענות בדבר היכולת הפיזיולוגית, ‏משום שאנחנו בעיצומו של מחקר מקיף, שיושלם רק בעוד שנה. מצד שני, אסור ‏להסמיך לוחמת אם היא לא מסוגלת לבצע את המשימה. הכשרה מעורבת היא ‏הכרחית ואין שום סיבה לסגת לאחור”.‏
במאמר זה, שרק עיקריו הובאו כאן, עמד הראל על הבעייתיות שבשילוב נשים ‏בתפקידים קרביים והזכיר את תשובות המצדדים בעד, אך לא ציין את ההיבט ‏היהודי-תורני, המייחס חשיבות עליונה לשמירת ערכי הצניעות והקדושה במחנות ‏צבא ישראל. ככתוב בתורה:‏ ‏ “כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ ‏לְפָנֶיךָ. וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ! וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”. ‏
ואגב, אם אכן צה”ל הוא הצבא היחיד בעולם שמגייס נשים מכוח החוק, הרי הדבר ‏אמור לעורר חשבון נפש נוקב דווקא מצד ארגוני זכויות הנשים: מה חטאן של ‏בנות ישראל שמחויבות להתייצב במקום שבנות כל העולם פטורות ממנו משום ‏טבע עדינותן הנשית?


נשים הן גברים ‘קטנים’?

כך למשל כותבת הפסיכולוגית ד”ר לואן בריזניידן ‏ במבוא לספרה “המוח הנשי”: ‏‏”במשך רוב שנות המאה העשרים הניחו מרבית המדענים, שנשים הן ביסודו של ‏דבר גברים ‘קטנים’, הן מהבחינה הנוירולוגית והן מכל בחינה אחרת, למעט ‏התפקידים הקשורים לילודה. הנחה זו עמדה במרכזה של אי-ההבנה המתמשכת ‏באשר לפסיכולוגיה ולפיזיולוגיה של האשה. עד שנות התשעים של המאה העשרים ‏מיעטו החוקרים להתייחס לפיזיולוגיה של האשה או לפסיכולוגיה שלה, בנפרד ‏מאלה של הגבר.‏ והיא מוסיפה במעין וידוי אישי: “מאחר שלמדתי באוניברסיטה בתקופת השיא של ‏התנועה הפמיניסטית… נקטתי את העמדה האופיינית לשנות השבעים, ותליתי את ‏האשמה בגישה הפטריארכאלית של תרבות המערב; היא זו שדיכאה את הנשים ‏וכבלה את ידיהן”.‏


עמדה ‘מדעית’ זו שרווחה במשך שנים רבות, הייתה כמובן בניגוד גמור לעמדת ‏תורת ישראל, המדגישה כי לא רק שהאשה הינה בעלת יכולת שכלית שאינה נופלת ‏מזו של הגבר, אלא “נתן הקב”ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש”.‏ ‏ ועם זאת התורה ‏מציינת כי קיים הבדל פסיכולוגי מהותי בין איש לאשה, עד כדי שטיב מערכת ‏היחסים הרגשית ושלום הבית ביניהם מותנים (!) בהבנתם כראוי את ההבדלים ‏הללו. ולכן כתב הרמב”ם בספרו “משנה תורה” אשר התקבל כספר-יסוד ביהדות, ‏רשימת דרישות אשר מוטל על הבעל להתנהל על פיהן ביחס לרעייתו, ורשימה ‏שונה לחלוטין, אשר על פיהן צריכה האשה להתייחס לבעלה.‏
הבדלים אלה, ששורשם בהבדלים שבתפקידים הרוחניים של כל אחד מהם בעולם, ‏נעוצים גם בעובדה שהקן המשפחתי זקוק לאדם חסון ותקיף יותר, שינהל כראוי ‏את מדיניות הבית כלפי העולם, ולאדם רך ועדין יותר, שינהל כראוי את מדיניות ‏הבית כלפי פנים. על אף שמעצם היותם בני אדם, מסוגל כל אחד מהם לבצע גם ‏את מטלות זולתו, עד גבול מסוים (פירוט גישת היהדות בנידון, והדרכה מעשית ‏לבני הזוג על פי הרמב”ם, מופיעים בספרי “מפתחות לחיים”, פרק “סוד האושר ‏בנישואין”). ‏
אולם עמדה יהודית תורנית זו נדחתה בזעם על ידי התנועות הפמיניסטיות, שראו ‏עלבון צורב לאשה בעצם האמירה כי קיים שוני בינה לבין הגבר. ‏

(מספר “המהפך 3” של הרב זמיר כהן, פרק “דומים אבל שונים”)

  • הדפסה
  • אימייל
  • Google
  • Facebook
גיוס נשים הרב זמיר כהן נשים צבא

טל חיים |להציג את כל הפוסטים של טל חיים


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

כתובת המייל שלך לא תופיע באתר

וידאו

לא נמצאו פוסטים

ישיבה לחוזרים בתשובה
גלילה לראש העמוד
loading ביטול
ההודעה לא נשלחה - יש לבדוק את כתובת האימייל שוב!
בדיקת אימייל נכשלה, יש לנסות שוב
מצטערים, האתר שלך אינו מאפשר שיתוף תוכן באמצעות האימייל