מערכת טל חיים
לקראת סוף המאה העשרים התחולל מהפך. המיתוס המודרני בדבר שוויון המינים מההיבט הפסיכולוגי, ששלט עד אז, החל לקרוס. התברר כי אף על פי שיותר מ-99% מהצופן הגנטי של נשים וגברים זהים לחלוטין והשוֹנוּת בין המינים קטנה מאחוז אחד (בגנום האנושי יש שלושים אלף גנים, ופחות מאחוז אחד הינו שיעור מזערי ביותר), אולם שוני קטן זה משפיע על כל תא ותא בגופנו – מהעצבים הקולטים הנאה וכאב ועד תאי העצב המעבירים תפיסה, מחשבות, הרגשות ורגשות.[1]
הנה פירוט עיקרי המחקרים החדשים בתחומי הפסיכולוגיה השונים והתפקוד הכללי של בני האדם, אשר בהם התגלו ההבדלים רבי המשמעות שבין גברים לנשים.
*
באמצע שנות השמונים הציגה פרופ’ ג’ואן מיירס-לוי מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו את תיאוריית הסלקטיביות, לפיה מוחם של הגברים ומוחן של הנשים משתמשים בשתי שיטות שונות לעיבוד מידע.
גברים יתייחסו לפיסת המידע הבולטת ביותר מבחינתם והרלוונטית עבורם, ויתעלמו מהשאר. הם נוטים מטבעם להיפטר במחשבתם ממידע שלדעתם הינו מיותר.
אך נשים, לעומתם, מנסות לעבד מידע בצורה כוללנית יותר. הן ישימו לב לכל פרט, ישתמשו במחשבתן בהרבה יותר מידע ויעדיפו לשלב במערכת שיקוליהן כל מידע, רלוונטי ולא רלוונטי, בין אם הוא קשור אליהן ובין אם הוא קשור לסובבים אותן.
כאמור, חז”ל למדונו בתלמוד כי:[2] “בינה יתירה באשה יותר מבאיש”. בינה מלשון התבוננות ובניה. כלומר, מתבוננת היא בפרטים שהגבר אינו שם לב אליהם, ובונה מבנה מחשבתי שהאיש אינו מסוגל לייצר. לפיכך היו מחכמי ישראל שנהגו להתייעץ עם נשותיהם לפני הכרעה חשובה.[3] משום שאולי היא תבחין בפרט משמעותי שנראה זניח וטפל בעיניו של האיש.
עוד מציינת פרופ’ מיירס-לוי במחקרה כי אצל הנשים יש יותר קישורים בין שני חצאי המוח. זוהי הסיבה שהן מסוגלות לבצע משימות שונות במקביל ובו-זמנית. משום שלצורך עיבוד מידע הן משתמשות בשני חצאי המוח יחדיו, בשונה מהגברים המעבדים מידע בכל אחד משני חצאי המוח בפני עצמו.
*
בשנות התשעים נערך ניסוי מעניין באוניברסיטת יורק שבטורונטו. נשים וגברים שהוזמנו להשתתף במחקר אקדמי, התבקשו להמתין בינתיים במשרד מסוים, מבלי שיידעו שבהמתנה זו החל המחקר. המשרד היה ללא חומר קריאה וללא כלי מדיה שהיו עלולים להסיח את הדעת מהפריטים שהיו במשרד. כעבור שתי דקות הוצאו כל המשתתפים במחקר מהמשרד ונשאלו: אילו אובייקטים או פריטים זכורים לך מהמשרד בו המתנת, והיכן היו ממוקמים פריטים אלו?
התוצאה הפתיעה את החוקרים. התברר כי נשים זכרו בממוצע 70% יותר פריטים ומיקומים מאשר הגברים.
כלומר, המוח הנשי מתבונן בעיצוב הסביבתי ומתעניין בפריטים ובמיקומם, הרבה יותר מאשר המוח הגברי. האשה נבראה עם תחומי ענין מיוחדים אלה יותר מהאיש, משום עיקר פעילותה הטבעית כ’שרת הפנים’ של הקן המשפחתי. האדם הממונה, בין השאר, על עיצוב וטיפוח הבית וכל ילדי המשפחה. והרי בית וילדים מחייבים שימת לב מירבית לכל פרט הרבה יותר מכל מקום עבודה ממוצע, משום ההשלכה הרבה על חיי המשפחה, הן מהיבט איכות החיים והן מההיבט החינוכי.
*
עם התקדמות המחקרים החלוציים, התפרסם בבריטניה בשנת 2003 ספרו המסעיר של פרופ’ סיימון ברון-כהן, פרופסור בכיר לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קיימבריג’, “ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני”. בספר זה מוכיח המחבר על פי מחקרים חדשים, כי לנשים ולגברים מוח שונה ביולוגית.
הבדל ביולוגי זה ראשיתו בתחילת היווצרות העובר, כאשר העובר הזכר מקבל מנת טסטוסטרון גדולה יותר ומפתח מוח גברי, בעוד הנקבה המקבלת מנה קטנה מפתחת מוח נשי. המוח הגברי מסוגל לנתח, לפרק ולהרכיב דברים בשיטתיות. הוא מבין במהירות איך מערכות עובדות, וחושב בנוסח “אם-אז”. לכל דבר סיבה. לכל שאלה תשובה. מוח שמסוגל לנווט טוב יותר, שכן הוא בונה לעצמו תרשימים תלת ממדיים של סביבה פיזית. מוח שלא יחשוב מיד להציע קפה לאורח או להתעניין בשלום ילדיך. וגם אם יחשוב ויציע ויתעניין, לא באמת יתעניין בתשובות. לעומת זאת, המוח הנשי מסוגל לזהות בקלות מחשבות ורגשות של אדם אחר ולהגיב באופן המתאים ביותר, לתקשר עם אנשים רגשית, וחש צורך אינסטינקטיבי להתעניין בתינוקות ולגונן עליהם. מוח שכדי לזכור מרחב פיזי יסמן לעצמו נקודות ציון ולא ישרטט מפות מנטליות.
במחקרים אלה התברר כי המרכז העיקרי של יצירת רגשות וזיכרון במוח – ההיפוקמפוס – גדול יותר אצל האשה, וכך גם המסלולים המוחיים הקשורים לשפה ולהתבוננות ברגשות הזולת. פירוש הדבר שנשים, בממוצע, מיטיבות לבטא רגשות ולזכור את הפרטים של אירועים רגשיים. אצל גברים לעומת זאת, חלק המוח המוקדש לדחף הבין זוגי גדול פי שניים וחצי מזה של הנשים. גם מרכזי המוח המופקדים על פעולה ותוקפנות גדולים יותר אצל גברים.[4]
בדומה למסקנות פרופ’ ברון-כהן, מקשרת הסופרת האמריקאית מרילין פרנץ’ בספרה “מעבר לעוצמה” בין זהות נשית לבין כושר סיבולת, רגישות לאחר, יכולת הכלה, הסתגלות וקבלה של מחזור החיים. בעוד שאקטיביות, שררה, לוחמנות, משימתיות, והתגברות על הטבע, הינן תכונות “גבריות”. למרות היותה דמות בולטת בתנועה הפמיניסטית, פרנץ’ מציינת כי הבדלים אלה שבין גברים לנשים קיימים בחברה האנושית כולה, ובכל אדם. והיא מדגישה כי השוני ביניהם אינו היררכי, אלא “משלים”: מאבק ופשרה. תוקפנות וקבלה. חשיבה מופשטת ואינטואיציה. והרי חיבור בין אלה יוצר שלימות נפלאה.
גם ספרו רב-המכר של הפסיכולוג האמריקאי ד”ר ג’ון גריי “גברים ממאדים ונשים מנגה”, מציג מסקנות דומות וטוען כי הוכח כיום שזיהוי התכונות השונות המבדילות בין נשים לגברים מסוגל לפתור רבות מהבעיות והסכסוכים שבין זוגות רבים.
ואכן, התוצאה המעשית של תכונות שונות אלה, הינה הבדלים פסיכולוגיים מהותיים רבים, המשליכים ישירות על טיב היחסים הרגשיים בין בני הזוג וממילא על שלום הבית.
הנה רשימת ההבדלים הפסיכולוגיים העיקריים שנחקרו על ידי פרופ’ ברון-כהן ומדענים רבים אחרים:
כשרון דיבור מול מתמטיקה
במיפוי המוח האנושי התברר כי האונה הימנית, האחראית ליכולת ההתמצאות המרחבית וליכולת החשיבה השיטתית, מפותחת יותר אצל הגבר, ואילו האונה השמאלית, האחראית ליכולת השפה והתקשורת ולמעורבות הרגשית במתרחש, מפותחת יותר אצל הנשים. גם מספר תאי העצב שיש לנשים במרכזי השפה והשמיעה שבמוח, גדול ב-11% אחוזים ממספרם אצל גברים.[5]
ואכן, בנים רבים הופכים בבגרותם לפחות רהוטים בדיבורם ואפילו לשתקנים, ואילו הבנות ברובן מפתחות מיומנויות לשוניות וחברתיות.
גם בגיל הרך, בנות מקדימות לדבר בגיל מוקדם מהבנים. וכאשר הן גדלות, בדרך כלל אינן מתקשות בדיבור. רוב המתקשים בדיבור עד כדי גמגום הינם גברים. הן גם מצליחות לנסח במילים רבות את מה שגבר מסוגל לבטא רק במשפט אחד קצר. וכפי שאמרו חז”ל בתלמוד:[6] “עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים”. הסיבה הרוחנית לכך היא, משום שהאשה שוהה בחברת ילדי המשפחה יותר מהאיש, וממילא את עיקר חינוכם הם מקבלים ממנה. והרי בחינוך ילדים נדרשת כידוע מידה רבה של דיבור. מילים רבות שיסבירו, יעודדו, ירצו, יפייסו וידריכו את הילד, להתאמץ ללכת בדרך הנכונה.
יש לציין שבתורת הקבלה מחולק גוף האדם לשלשה קווי אורך. קו ספירות החסד – בצד ימין [תחילתו באונה הימנית שבמוח, המשכו בזרוע ימין וסופו ברגל שמאל]. קו ספירות הגבורה – בצד שמאל [תחילתו באונה השמאלית שבמוח, המשכו בזרוע שמאל וסופו ברגל שמאל]. וקו ספירות התפארת – באמצע [גזע המוח, חזה, מקום הברית]. שורשו הרוחני של הזכר בקו ספירות ימין, ואילו שורשה הרוחני של הנקבה בקו ספירות שמאל. ואכן, הדבר בא לידי ביטוי בעולמנו במציאות שהתגלתה לגבי תפקוד המוח: האונה הימנית מפותחת ופעילה יותר אצל האיש, ואילו האונה השמאלית מפותחת ופעילה יותר אצל האשה. יש לזכור שהמוח עצמו אינו אלא אוסף חלבונים, ורק המציאות הרוחנית הפנימית השוכנת בתוכו, היא האחראית לתפקוד המעטפת החומרית, להבדלים התפקודיים שבין האונה הימנית לשמאלית ולהבדלים הפסיכולוגיים שבין הזכר לנקבה.
לעומת כשרון הדיבור והניסוח של הבנות, בנים מצליחים יותר במתמטיקה ומדעים. וכפי שאמר פרופ’ לורנס סאמרס, נשיא אוניברסיטת הרווארד, בדברים שנשא בינואר 2005 בפני המועצה הלאומית למחקר כלכלי:[7] “נראה שלגבי תכונות אנושיות רבות ושונות – יכולת מתמטית, יכולת מדעית – יש ראיות ברורות למדי לכך שקיימים הבדלים בסטיית התקן ובמִשְתנוּת בין אוכלוסיות הגברים והנשים”. דבריו חוללו תסיסה רבתי בקרב עמיתיו ובציבור הרחב, אבל הוכחו במחקרים רבים.
אחד מהם נערך ב-2005 באוניברסיטת אירווין בקליפורניה על ידי הפסיכולוג ד”ר ריצ’רד הייאר ועמיתיו.[8] במחקר התברר כי גברים ונשים מגיעים לאותה מנת משכל למרות שהם משתמשים באזורים שונים של המוח. התברר כי אצל הגבר קיימים במוח תאים אפורים – המייצגים את מרכזי עיבוד המידע במוח – במספר הגדול פי שש וחצי מאצל האשה. ואילו אצל האשה קיימים תאים לבנים – שהם הרשת המקשרת בין מרכזי עיבוד המידע – במספר הגדול פי עשר מהגבר.
תוצאות המחקר הוכיחו והסבירו מדוע גברים מצטיינים יותר בתחומים הדורשים עיבוד מידע ממוקד, כמו מתמטיקה, ונשים נוטות להצטיין בשילוב והטמעת מידע, שהם יכולות הנדרשות לדיבור ושיחה.
לימודים בכתות מעורבות
במחקר שנערך בשנת 2010 על ידי יהלומית רוזנברג מבית הספר לחינוך שעל-יד אוניברסיטת בר-אילן ויונה ברינגר מתיכון צייטלין ברעננה,[9] התברר כי להבדלים המוחיים שבין בנים לבנות ישנה השלכה משמעותית באשר לרמת ההישגים הלימודיים של תלמידים בכתות מעורבות. מתוצאות המחקר עולה כי מאחר והבנות קולטות חומר לימודי במקצועות הקשורים למלל ולתחביר מהר יותר מהבנים, נגרם עיכוב משמעותי בהתקדמותן הלימודית, משום שעל המורה לעכב את כל הכתה עד שגם הבנים יגיעו לרמה סבירה. ואילו בשיעורים בהם הבנים קולטים בדרך כלל מהר יותר, כגון מתמטיקה ומדע, דווקא הבנות הן שמעכבות את התקדמות הבנים.
תוצאות המחקר מלמדות באופן חד משמעי כי בכתות בהן לומדות בנות בלבד או בנים בלבד, רמת הלימודים עולה פלאים.
מחקר זה מצטרף למחקרים נוספים שהוכיחו את אי-כדאיות הלימודים בכתות מעורבות מסיבות אחרות. התברר כי בכתות מעורבות הבנים אינם מרוכזים כראוי בלימודם בשעת השיעור – משום נוכחותן של הבנות, ואילו הבנות לומדות מתוך תחושה כאילו הן משניות בכתה המעורבת וחלקן חשות אפילו מאוימות מהבנים שבכתה, ואינן מרוכזות בלימודים. פיצול התלמידים והתלמידות לכתות נפרדות, העלה את הישגיהם הלימודיים של הבנים, ועוד יותר מהם – את הישגי הלימודים של הבנות.
הפסיכולוג ד”ר טוביה פרי כותב במאמרו[10] העוסק בשיקולים הפסיכולוגיים הנוגעים לפעילות מעורבת בגיל ההתבגרות, כי עבודות מחקר רבות שנערכו בבתי ספר תיכוניים ובמכללות בארצות הברית ובארצות מערביות אחרות, בדקו את השפעת ההפרדה או העירוב בין המינים על הישגים לימודיים וקריירה. כאמור, סיכום הממצאים המחקריים מלמד כי גם הבנים וגם הבנות הגיעו להישגים לימודיים גבוהים יותר בחינוך הנפרד, ומצביע על ‘רווח’ משמעותי של הבנות אף יותר מהבנים. הדבר בולט בעיקר במקצועות הנחשבים ‘גבריים’ כגון מתמטיקה ומדע, בהם יש עדויות ברורות להישגים מוגברים של הבנות בחינוך הנפרד. גם במהלך השנים שלאחר הלימודים, ממצאים רבים מראים שהתפתחות הקריירה המקצועית של נשים טובה ומוצלחת יותר בקרב בוגרות החינוך הנפרד.[11]
ד”ר פרי מציין עוד כי “נתונים סטטיסטיים של המרכז הלאומי לסטטיסטיקה של החינוך בארצות הברית מצביעים שציוני הבנות בחינוך הנפרד גבוהים יותר בשיעור של מחצית הציון בממוצע בארבעה תחומי לימוד כלליים ובשיעור של ציון שלם במקצועות המדעיים, מאלו שבחינוך המעורב.[12] בעבודה אחרת, רחבת היקף,[13] נמצאו הישגים לימודיים גבוהים יותר, הכנת שיעורי בית טובה יותר והשתתפות גבוהה יותר בלימודים מדעיים, אצל הבנות בחינוך הנפרד. ממצאים אלה התקיימו למרות שהכיתות בחינוך הנפרד היו גדולות יותר, והתקציבים לכל תלמידה היו נמוכים יותר. עבודה זו מצאה שגם הישגי הבנים במקצועות המדעיים היו גבוהים יותר בחינוך הנפרד”.
והוא מוסיף: “באחד הסקרים הודגמו ההישגים בתחום הקריירה של בוגרות החינוך הנפרד בצורה מעניינת. נמצא, שמחצית מהנשים חברות הקונגרס וכשליש מן הנשים חברות הדירקטוריונים של אלף החברות הגדולות בארצות הברית, למדו במוסדות חינוך נפרדים לבנות. באותה תקופה היו בנות המכללות הנפרדות רק 4.5% מן הלומדות במכללות בארצות הברית”.[14]
ההסברים שניתנו לממצאים מפתיעים אלה טענו, שהמסגרות המעורבות מגבירות דווקא את אי-השוויון ומצמצמות את ההזדמנויות להתפתחות הבנות. במסגרות המעורבות ישנה דומיננטיות של הבנים. ישנן עדויות שהבנים מקבלים יותר את רשות הדיבור, המורים פונים אליהם יותר ומעודדים אותם יותר לשאפתנות בלימודים. הבנות נוטות ‘להיעלם’ תוך התבלטות של הבנים, והן חשות צורך לבחור בין פופולריות חברתית ובין הישגיות במקצועות המדעיים. לעומת זאת, הבנות במוסדות הנפרדים תופסות את בית הספר באופן חיובי יותר, בטוחות יותר בעצמן, נחשפות ליותר מודלים של מנהיגות וניהול חינוכי בידי נשים, ומקבלות יותר מקום להתבלט ולהנהיג.[15]
הבחנה בצבעים
במחקרים אודות חוש הראייה האנושי,[16] התברר למרבה הפלא כי קיימים הבדלים ביכולת הראייה של הגבר לשל האשה, עם עליונות נשית המסייעת לה בשמירת מצוות טהרת המשפחה (!). בעוד שעין הגבר מבחינה בין שבעה צבעים שונים, נשים רבות מבחינות בעשרה צבעים.[17] גם עיוורון צבעים מצוי יותר בקרב גברים: במחקר מקיף[18] נמצא כי מספר הגברים הלוקים בעיוורון צבעים, כמעט כפול ממספר הנשים. עוד הוכח[19] שעיוורון זה פוגע – בין השאר – ביכולת להבחין בצבע אדום המעורב בצבעים אחרים (הסוג הנפוץ ביותר של עיוורון צבעים מוגדר כחוסר יכולת להבדיל בין אדום לירוק או לזהות אותם כראוי).
כידוע, בהלכות טהרת המשפחה נדרשת יכולת טובה באבחון צבעים.[20] הלכות אלה נוגעות בעיקר לאשה ואכן היא זו שקיבלה את יכולת ההבחנה בצבעים שונים, בכמות ובאיכות טובים יותר מאשר האיש (אמנם תכונה זו מצויה גם אצל עמי העולם שאינם חייבים בשמירת טהרת המשפחה, אך רשאים לשמרה,[21] ויתכן שהבורא נתן גם להם תכונה זו כיון ששמירת טהרת המשפחה מגינה מפני מחלות כגון סרטן הרחם ומשפרת באופן מפליא את היחסים הרגשיים הבין-זוגיים.[22] ובפרט שביד כל גוי להתגייר, להתחייב במצוות, ולקבל ככל יהודי את השפע הרוחני הטמון בכל מצוות התורה].
תחומי התעניינות
הגבר הממוצע נוטה לפעולות של שליטה, כוח, השגיות ותנועה בעולם החיצוני והגדול, תוך כדי שימוש באמצעים טכניים. בהתאם לכך הוא יתעניין בתחרויות כוחניוֹת ובמפגני כוח פיזי, במחשבים, מכוניות, צילום, כלי עבודה וכלי נשק.
ואילו האשה הממוצעת נמשכת יותר לתחומים הקשורים למבנה האישיות, יחסי אנוש, רגשות, הורוּת, ומראה חיצוני. ובהתאם היא תעדיף לקבל מידע ולייעץ בבעיות אישיות ותייחס חשיבות לביגוד, אבזור ואסטטיקה.
תחביבים
מוחות גבריים נוטים לפתח תחביבים כתחזוקת מכוניות או אופנועים, הפלגה, צפרות, חיבור מערכות סאונד, עשה זאת בעצמך וצילום. ואילו מוחות נשיים יעדיפו קפה של בוקר או ארוחת ערב משולבים בשיח על בעיות ביחסי אנוש ומשפחה, טיפול בבעלי חיים, ועבודה התנדבותית בהאזנה לבעיות נפשיות של נזקקים.
רגישות לעלבון ופגיעה
כותבת ד”ר בריזניידן:[23] “מתחת לעדשת המיקרוסקופ או בסריקת אם-אר-איי מתברר שההבדלים בין מוח הגבר למוח האשה מורכבים ונרחבים… פירוש הדבר הוא, שנשים, בממוצע, מיטיבות לבטא רגשות ולזכור את הפרטים של אירועים רגשיים”. והיא מוסיפה כי “מדענים הצליחו לתעד מגוון מדהים של הבדלים – מבניים, כימיים, גנטיים, הורמונאליים ותפקודיים – בין מוח האשה למוח הגבר. מתברר שגברים ונשים שונים אלה מאלה ברגישויות המוח למצבי עקה (לחץ – (stress – או עימות. הם משתמשים באזורים ובמסלולים שונים במוח לצורך פתרון בעיות, עיבוד שפה, לחוות רגש עז ולשמור אותו בזיכרון. נשים עשויות לזכור את הפרטים הקטנים ביותר של הפגישה הראשונה עם בני זוגן או של המריבה הקשה ביותר איתם, בעוד שהבעלים כמעט אינם זוכרים שהדברים הללו התרחשו. מקורם של הבדלים אלה במבנה המוח ובכימיה שלו”.
ואכן, ברשימת הוראותיו לבעל ולאשה, הורה הרמב”ם לבעל דווקא: “ויהיה דיבורו עמה בנחת”. אמנם גם עליה מוטלת חובה זו, אך הרמב”ם לא הכניס הוראה זו לרשימת ההוראות לאשה, כיון שהוא פירט לכל צד את התחומים בהם עליו להיזהר במיוחד, משום רגישותו המיוחדת של זולתו אליהם. האשה רגישה ופגיעה יותר מהאיש, ולכן היא גם זוכרת לאורך שנים את מילות העלבון ששמעה מבעלה ואת התנהגותו הפוגענית, הרבה יותר מכפי שהוא זוכר את אשר נפגע ממנה בעבר הרחוק. ולפיכך עליו להיזהר יותר.
מאותה סיבה, נשים רגישות ופגיעות יותר, ונוטות לדיכאונות יותר מגברים. התברר כי מוח האשה מייצר הרבה פחות חומר נוגד דיכאון, סרוטונין, ממוח הגבר.[24]
רפואה מגדרית
בניסויים שבוצעו בעבר בבני אדם מתנדבים לצורך מחקרים רפואיים, נהוג היה להתייחס לתוצאות המבדקים ללא הבחנה בין גברים לנשים שהשתתפו בניסוי. שהרי כולנו בני אדם.
אולם בעשרות השנים האחרונות התברר למרבה הפלא כי כל מערכות הגוף הזהות מבחינה אנטומית בגברים ובנשים, פועלות ומתפקדות בגברים באופן שונה מאלה של הנשים. כך מערכת העיכול, הלב וכלי הדם, מערכת החיסון, העור, התגובה לתרופות, התגובה לכאב ועוד. פרופ’ מרק גלזרמן, מנהל בית החולים לנשים בילינסון-השרון ויו”ר החברה הישראלית לרפואה מגדרית, מציין בראיון לעיתונות כי: “כל תחום שאנחנו מניחים עליו את ידינו ומתחילים לחקור, מגלה לנו הפתעות חדשות בנושא”.[25]
מודעות להבדלים הללו יכולה להציל חיים. למשל, מסביר פרופ’ גלזרמן, “התיאור הקלאסי של התקף לב הוא כאב פתאומי בחזה השמאלי המקרין לצד שמאל. זהו אכן התיאור האופייני לגברים. אך אצל כ-20% מן הנשים העוברות התקף לב, הסימנים שונים לחלוטין: האשה יכולה להתלונן במשך שעות על קוצר נשימה, עייפות, הזעה וכאב עמום שמקרין ללסת או לגב. כאשר אשה מגיעה עם תלונות כאלה לרופא או לחדר מיון, ייתכן בהחלט שהשילוב בין מידע מיושן (כאילו נשים לא נוטות לסבול מהתקפי לב) וחוסר יידע לגבי הסימפטומים ה’נשיים’ – יעכבו את האבחנה באופן מסוכן”.
“המציאות אכן מוכיחה, כי אחת מכל ארבע נשים המגיעות לחדר מיון עם סימנים של התקף לב, נשלחת הביתה ללא אבחנה נכונה”.
עוד התברר כי מערכת החיסון של הנשים חזקה יותר, ולכן הן עמידות יותר כנגד מחלות זיהומיות, אולם מאידך, הן חשופות עקב כך יותר למחלות אוטואימוניות (מחלות המאופיינות בדלקת והרס רקמות שנגרמים על-ידי נוגדנים של הגוף עצמו. הגוף מאבד את כושר האבחנה בין חומרים שהם “עצמו” לבין כאלה שאינם “עצמו”. מחלות אלה כוללות קדחת שגרונית, דלקת פרקים, זאבת לופוס, וכמה צורות של אי-תפקוד בלוטת התריס).
וכמו כן, נשים סובלות מכאבים יותר מגברים. הן גם סובלות מאבנים בכיס המרה פי רבע מגברים וממחלות מעיים פי עשרים מגברים. עיכול המזון אורך אצל האשה פי שניים מאשר אצל גבר. מיצי המרה שלה שונים, הרכב הרוק שונה, וכל מיצי העיכול שלה שונים משל גבר.
במחקרים שונים התברר כי שיעורי ההישרדות של פגיות גבוהים בכ-25% מאלה של פגים. התברר שלא המבנה הגנטי שלהן שונה, אלא הן גם סובלות פחות מהבנים ממצוקה נשימתית ומחוסר בשלות של הראות.[26]
מחקרים נרחבים לבירור ההבדלים שבין גברים לנשים מבחינה רפואית, נערכים על ידי “החברה הישראלית לרפואה מגדרית”, אשר מונה מעל מאה חברים, ביניהם שלושה מנהלי בתי-חולים, ועשרים ושבעה מנהלי מחלקות בבתי-חולים שונים.
כוח מול לב
גברים בוגרים מעדיפים מערכות המבוססות על כוח, פוליטיקה ותחרות. יש בעיה עם השכנים? הוא כבר נוטה להיכנס למאבק כוחני. בעוד שנשים יעדיפו מערכות של שיח, עזרה לזולת והדדיות. אשה תשתדל לפתור את הבעיות ולהגיע לתוצאה מתוך משא ומתן, הידברות והתפשרות, ולא מתוך שימוש בכוח. ואם אין ברירה ועליה לתקוף את חברתה, היא תעדיף להכפיש אותה בפיה, מאשר להשתמש בידיה.
רגישות מול מכניקה
נשים מבשלות כחלק מהדאגה לזולת. בשעת הבישול הן רואות לנגד עיניהן את הסועדים הנהנים מתבשיליהן, בזמן ששפים – שרובם גברים – מוקסמים מעצם הכימיה של הבישול.
קניות ופרסומות
בעולם הפרסום עושים שימוש רב במה שהתברר כהבדל מהותי בין גברים לנשים – ה”עצמי” מול ה”אחר”. בעוד גברים מתמקדים יותר ב”עצמי” שלהם, נשים נוטות לחשוב יותר על בני משפחתן ועל האנשים היקרים להן. לכן, כדי לגרום לנשים לרכוש מוצר, יש לפנות אליהן בפרסום באופן המכוון יותר לסביבתן הקרובה, לעומת פניה לגברים באופן המכוון יותר אליהם עצמם…
צלילי יקיצה
במחקר מעניין שנערך במעבדת מָיינְדלַאבּ (MINDLAB) הבריטית על ידי צוות בראשותו של הנוירופסיכולוג ד”ר דייוויד לואיס, אודות הצלילים המפריעים לשינה, התברר כי קיימים הבדלים מהותיים בין גברים לנשים, באשר לצלילים גורמי יקיצה.
אנשי המכון יצרו “סביבת שינה” לכל אחד מהמתנדבים, והשמיעו להם צלילים שונים בעת שישנו. את התוצאות הם מדדו באמצעות מכשיר אי-אי-ג’י (EEG) הבודק את הפעילות החשמלית של המוח.
במחקר התברר כי בכי תינוקות הנמצא במקום הראשון של צלילי היקיצה בנשים, אינו מצוי בעשירייה הראשונה של גורמי היקיצה בגברים. וכך בבוקר ניתן לשמוע את האשה מתלוננת על שלא ישנה רוב הלילה בגלל בכי התינוק, בעוד הגבר מתפלא: “הוא בכה כל הלילה? לא יכול להיות. לא שמעתי כלום!” בראש רשימת הצלילים המפריעים לשנת הגבר נמצא… צליל אזעקת רכב.
מסקנת המחקר היא כי הנשים רגישות בעיקר לסכנה פוטנציאלית לילדיהן. ואילו הגברים חשים יותר באחריות כוללת כלפי מצבה של המשפחה בכללותו, כגון מעמדה הכלכלי, בטחונה ובריאותה.[27]
*
בכללות מוכיח פרופ’ ברון-כהן שגברים הם “סיסטמייזרים” כלומר מנתחי מערכות מוצלחים, ונשים הן “אמפתייזריות” כלומר שולטות בכל הקשור לרגשות ותקשורת בין אישית.
פרופ’ ברון-כהן מסכם את מסקנת המחקרים הרבים שהביא בספרו:[28] “במשך שנים אנשים חשבו שמוח גברי או נשי הוא רק תוצאה של ניסיון חיים ותרבות ואיך שההורים שלך גידלו אותך. עכשיו מותר לזהות שתרבות אולי חשובה, אבל לביולוגיה יש תפקיד משמעותי” – וכפי שטוענת היהדות זה אלפי שנים.
[1] ד”ר לואן בריזנדיין, במבוא לספרה “המוח הנשי”.
[2] נדה מה, ב.
[3] במסכת ברכות (כז, ב) מובא שכאשר הציעו לרבי אלעזר בן עזריה לקבל את משרת נשיא ישראל “אזל ואמליך בדביתהו [הלך והתייעץ עם רעייתו]”. ועיין עוד במדרש זוטא רות (פרשה ד, יא).
[4] ד”ר לואן בריזנדיין, במבוא לספרה “המוח הנשי”.
[5] שם.
[6] קידושין מט, ב.
[7] דבריו של פרופ’ לורנס סאמרס הובאו במבוא לספר “המוח הנשי”.
[8] Richard J. Haier, et.al., The Neuroanatomy of General Intelligence: Sex Matters, NeuroImage, Volume 25, Issue 1, March 2005, Pages 320-327.
[9] דווח בכתבתה של ראלי סער, הארץ, 11 במאי 2003.
[10] טוביה פרי, ‘חינוך או פעילות מעורבת בגיל ההתבגרות- שיקולים פסיכולוגיים’, בקובץ “על דרך האבות- שלושים שנה למכללת יעקב הרצוג, קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך”, תשס”א, הוצ’ תבונות, אלון שבות.
[11] F.A. Mael, ‘Single-sex and coeducational schooling: Relationships to socioemotional and academic development’, Review of Educational Research, Washington 1998.
[12] S. Kristin Caplice, ‘The case for public single-sex education’, Journal of Law & Public Policy, Harvard, Fall 1994, Vol. 18, Issue 1, p. 9.
[13] V.E. Lee & A.S. Byrk, ‘Effects of single-sex secondary schools on student achievement and attitudes’, Journal of Educational Psychology 78, 1986, pp. 381-395.
[14] Mael, ibid, sources 9, 11. F.A.
[15] ”Harvard study on effects of all-female secondary schools on student achievement and attitudes’, Journal of Educational Psychology, 1986.
[16] אחד המחקרים האחרונים והחשובים בתחום:
Jameson KA, Highnote SM, Wasserman LM., ‘Richer color experience in observers with multiple photopigment opsin genes’, Psychon Bull Rev. 2001 Jun;8(2):244-61.
[17] אם אמנם מחקרים אלה מדויקים, ראוי לציין כאן את המבואר בספר “הצופן” בפרק על עשר הספירות, שעשר הספירות מחולקות לג”ר (ג’ ראשונות) וז”ת (ז’ תחתונות). והנה האשה, המתוקנת ברוחניותה יותר מהגבר ולכן פטורה ממצוות רבות (עיין בפרק “מעמד האשה ביהדות” בספר “מפתחות לחיים”), מבחינה בעשרה צבעים. ולגבר, חסרים שלושה.
[18] החוקר ג’ורג’ וואלד (Wald) זיהה עובדה זו וזכה בפרס נובל ב-1967 על מחקרו בתחום. הרצאתו:
Excitation Visual of Molecular Basis The מופיעה באתר פרס נובל.
[19] Reiss MJ, Labowitz DA, Forman S, Wormser GP., ‘Impact of color blindness on recognition of blood in body fluids’, Arch Intern Med. 2001 Feb 12;161(3):461-5.
[20] עיין בשלחן ערוך, יורה דעה, סימן קפח.
[21] גוי רשאי לשמור את מצוות התורה מדין “אינו מצווה ועושה”, מלבד שמירת שבת. ראה סנהדרין נח, ב; רמב”ם הלכות מלכים פרק י, י.
[22] ראה על כך בהרחבה בספר “מפתחות לחיים” פרק “ניגודים מקצרים מול הרמוניה זוגית” ופרק “יציאה מהשגרה”.
[23] במבוא לספרה “המוח הנשי”.
[24] משום כך, מציין פרופ’ מרק גלזרמן, מנהל בית החולים לנשים בילינסון-השרון ויו”ר החברה הישראלית לרפואה מגדרית, בראיון למגזין הבריאות “בריא יותר” (אוקטובר 2010) תרופות נוגדות דיכאון המיועדות לנשים צריכות להתבסס על מנגנון שונה מאלה המיועדות לגברים.
[25] מגזין הבריאות “בריא יותר”, אוקטובר 2010.
[26] כל הנתונים האמורים מופיעים בכתבה הנ”ל.
[27] המחקר נערך באוגוסט 2009 על ידי “מעבדת מָיינְדלַאבּ (MINDLAB) הבינלאומית”, באוניברסיטת סאסקס, ברייטון, בריטניה.
[28] “ידיעות אחרונות”, א’ אלול תשס”ג 29.8.2003.