הרב שמואל טל
כדי שהורה או מחנך יצליח להיות רועה נאמן לילדיו או תלמידיו, עליו להקשיב לצרכיהם. פרק ראשון בסדרה מאת הרב טל
הקדמה
“אמר רבי חייא: אני דואג שהתורה לא תשתכח מישראל. כיצד? אני הולך ומגדל פשתן, ומכין ממנו רשתות שאיתם אני צד צבאים, מאכיל את בשרם ליתומים ומעורם של הצבאים אני מכין יריעות לחמישה חומשי תורה. כאשר אני מגיע לעיר אני מלמד חמשה ילדים בחמשת החומשים, חומש לכל ילד, שונה בעל-פה לשישה ילדים אחרים את ששת סדרי המשנה, סדר לכל ילד, ואומר להם: ‘עד שאחזור, תלַמדו אחד את השני את חמשת החומשים ואת ששת סדרי המשנה’.”[1]
חלק חשוב מתפקיד ההורה והמחנך הוא היותו ‘רועה’ – הוא צריך לדאוג לכל צרכי ‘הצאן’. מפני כך משה רבינו, רועה צאן יתרו, זכה להיות הרועה הנאמן של עם ישראל. וגם דוד המלך זכה למלוך על עם ישראל, בזכות דאגתו לצאן אביו[2]. על מנת שהורה או מחנך יצליח להיות רועה נאמן, עליו לדעת להקשיב לצרכי הילד. ובשביל זה צריך ההורה למצוא בתוכו הרבה אהבה וסבלנות.
כאשר ראה רבי חייא שעתידה התורה להשתכח, הוא טרח ללמד תלמידים על מנת שילַמדו אחד את השני. וכאשר ראה שאין ספרי תורה ללמד בהם, הלך לצוד צבאים כדי לכתוב ספרי תורה על עורותיהם. וכשלא מצא רשתות לצוד בהם את הצבאים, טרח רבי חייא לגדל פשתן כדי להכין רשתות כדי לצוד את הצבאים. במעשה זה מגלה לנו רבי חייא את הדאגה שצריך המלמד לדאוג לתלמידיו; למצוא את החוסרים ואת הקשיים שלהם ולדאוג להשלימם. מעלה זו היא הידמות לדרכי הקב”ה שעושה לאדם את כל צרכיו, “ומשביע לכל חי רצון”[3].
יכולת ‘רעִייה’ זו – היכולת לראות את הילד כנשמה אישית ויחידה למרות שיש לו עוד אחים והוא בורג קטן במסגרת רחבה מאד, וההבנה שלילד יש את הרגעים השמחים שלו ואת הקשיים המיוחדים לו – יכולה לבוא לידי ביטוי בזכות ההקשבה.
חוסר ההקשבה במציאות החיים
נושא זה צריך לקבל תשומת לב גדולה יותר בדורנו. תרבות החיים היום, מחייבת רף הכנסה משמעותי ומכריחה את האדם לעבוד זמן לא מבוטל מהיום; בזמן זה האדם פועל ומשקיע את כוחותיו על מנת להרוויח את לחמו.
אך תחום ההקשבה בשורשו הפוך; כאשר אדם מקשיב לאחֵר הוא צריך לבוא ממקום של שקט נפשי, להיות פנוי להפנים ולקבל את דבריו של האחר, בעוד תחום העשיה מתמקד בכוחותיו של האדם עצמו.
חז”ל בהלכות כשרות למדונו כלל: מתוך שטרוד לפלוט אינו בולע[4], מכלל זה נוכל ללמוד גם על האדם, שבהיותו פועל ומוציא את כוחותיו החוצה, הוא אינו יכול לקלוט ולקבל את דברי האחר.
אם ההורה עסוק וטרוד במחשבה מה לומר לילד ואין לו פניוּת לשמוע את הילד, הוא לא יקלוט מה עובר על הילד ומה הילד חש, מה יכול למצוא מסילות ללבו, ומה רק ירחיק אותו מלקבל. לפיכך, ראוי לכל הורה להקדיש זמן מיוחד להקשבה, להגיע לזמן זה מתוך שקט פנימי ומטרה לקבל ולשמוע, על מנת לשפר את יכולת ההקשבה וממילא גם את הקשר הפנימי לילדיו.
[1] בבא מציעא פה ע"ב, מתורגם. [2] שמות רבה ב, ב. [3] תהלים קמה, טז. [4] על פי חולין ח' ע"ב.