כשמתבוננים פנימה, רואים את גודל ההטבה שחיים על פי התורה מביאים לקשר הזוגי בנישואים.
מטבע בריאתם, גבר ואשה הם כל כך שונים, כמעט באופן קוטבי. לדוגמה, הגבר נוטה להיות מרוכז בדבר אחד, לפעמים בעצמו, וקשה לו להבחין בדקויות רגשיות. קורה שתכונה זו מחבלת בטיב הקשר הזוגי. והאשה להיפך, שמה לב מאוד לפרטים מסביבה, ומייחסת חשיבות רבה לדקויות. היא עלולה להסיק במהירות מסקנות מרחיקות לכת, בגלל כוח הבינה הטבוע בה.
לכן לפי טבע האיש והאשה, מאוד טבעי שתהיינה הרבה אי-הבנות ביניהם…
אבל כשהתורה – שניתנה על ידי ה’ שהוא “השותף השלישי” בנישואים – נכנסת לתמונה, יש סיכוי גדול להצלחת הקשר. מדוע? כי התורה היא מערכת עליונה, בלתי-משוחדת, לעומת הסובייקטיביות הגדולה של טבעי הגבר והאשה, קרוצי חומר. התורה יודעת-כל, מקיפה ומעניקה הדרכה בכל שטחי החיים, ולכן היא מעין “ראי” נקי וצלול לגמרי, בו יכולים הזוג לראות את התמונה האמיתית של מצבם, ולקבל תשובות ופתרונות טובים.
בנוסף, היא מחברת את הזוג ההולך בדרכיה למקור נשגב של קדושה וברכה, שהם התנאי להצלחה אמיתית בכל נישואים.
לכן התורה היא (בין השאר) “מנוף” רוחני, שבכוחו להרים שוב ושוב את הזוג מנפילות ומבעיות בקשר. וכמובן גם למנוע נפילות מלכתחילה.
אמנם התועלת והשפע שהתורה מביאה, זמינים לכל אדם הפונה אליה, אפילו במעט, ובלבד שיעשה זאת לשם שמיים: “אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים”. אבל אצל זוג נשוי שמחובר לחיי תורה, השפע בא בצורה עשירה בהרבה. כי בנוסף לאינטנסיביות של הדו-שיח הזוגי היומי, יחסי הקרבה וההתמודדות המשותפת מול אתגרי החיים, החיבור לתורה ומצוות מגבירים ומעצימים את העזרה משמיים עבורם. כי “טובים השניים מן האחד”, וכששתי נשמותיהם מתאחדות, הכוח הרוחני מוגבר עד מאוד, הרבה מעבר ל-1+1=2. נוצר בביתם ‘צינור’ רוחני טמיר, המביא להם הארה תמידית בחייהם. הארה חזקה ונפלאה מה’, “עושה השלום” הגדול. וביתם הוא בית מבורך, שהשכינה שורה בו.
איך עושים זאת בפועל? איך יוצרים בית כזה?
האמת היא, שאין כאן ‘פטנט’ גדול. שכל שאנו צריכים לעשות הוא מה שעשו יהודים טובים בכל הדורות: חיו על פי ההלכה, התפללו לה’ בלב שלם, שאפו לתקן את מידות נפשם, ועזרו לזולת כפי יכולתם. ובזה זכו לאושר אמיתי גם בחיי הנישואין.