טל חיים
מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו בן הזוג שבחרנו אלא ההתנהלות שלנו בתוך מערכת הנישואין
הרב שמחה כהן – מתוך ספרו “הבית היהודי”
הרב שמחה כהן הוא מבכירי היועצים בארץ בענייני זוגיות וחינוך, ומוותיקי תנועת התשובה בישראל. ממקימי ורבני ישיבת “נתיבות עולם”, ומרצה בכיר במסגרות שונות כולל “ערכים” ו”הידברות”. דבריו מצטיינים בהסתמכות על המקורות התורניים ועל ניסיונו העשיר, ובשפה קלה להבנה. ספריו בנושא: “הבית היהודי”, “ביתך שלום: פרקי הנחיה לתקשורת במשפחה ויחסי אנוש וחברה על פי מקורות היהדות” – נחשבים לספרי הדרכה יסודיים ומומלצים
מכל מה שכתבנו עד עכשיו, יש ללמוד שמציאת שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט; ולמעשה אין בידי אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדויקים להכיר בן-זוג לצורך נישואין. משום שכמעט אי אפשר ליצור מערכת טרום נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין ואף לא בדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל המצוקה הכספית העשויה להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההיכרויות על פני חברתה.
בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.
מנהלים רוחניים של ישיבות, יודעים לספר על תלמידים שבלטו במידותיהם הטובות בתקופת היותם בישיבה, כיצד היו הראשונים להגשת עזרה לכל תלמיד המצוי במצוקה, נועם הליכותיהם היווה דוגמא לחיקוי חבריהם; ואף על פי כן, לאחר הנישואין הם התגלו כבעלי תכונות שליליות ביותר. כמעט ולא הייתה להם רגישות לבן-זוגם. הסיוע שהם הגישו בבית היה דל, ואדישותם למצוקת הזולת בלטה בצורה קיצונית.
היטיב להסביר זאת מנהלה הרוחני של ישיבת חברון, הרב מאיר חדש זצ”ל. היה זה בעת הדרכה לחתן, על סף צאתו את הישיבה כדי להינשא. הוא סיפר לחתן על שני חברים, תלמידי הישיבה, שהתארסו בפרק זמן קצר זה אחר זה. האחד התארס עם בחורה שהייתה ידועה כבעלת חסד, סייעה לכל נזקק וניחנה במידות מיוחדות. בבואו לישיבה לאחר סעודת האירוסין, כדי לבשר לבני הישיבה על אירוסיו, שמחו עמו חבריו. הייתה זו שמחה אמיתית על שזכה לשידוך שרבים היו מייחלים ומקווים לזכות בשכמותו.
חברו שהתארס כשבוע אחריו, בא בברית האירוסין עם נערה שהייתה ידועה כמרשעת והתפרסמה כהתגלמות של אישיות אנוכית הדואגת אך ורק לעצמה. גם עמו שמחו חבריו, אבל הייתה זו שמחה מאולצת. הצער והיגון על הפח שלתוכו נפל חברם, היוו את הרקע לשירה ולריקודים המלאכותיים סביבו.
לכשנישאו שני החברים, התברר לכולם שאכן הבחנתם של החברים על טבען ומידותיהם של הכלות היה תואם למציאות. הנערה הדואגת לזולת התגלתה גם לאחר נישואיה, כבעלת חסד יוצאת מן הכלל – היא המשיכה את מסעי הסיוע שלה. היא ראתה את בעלה ואת עצמה כאישיות אחת – גוף אחד ונשמה אחת, וכיון שכך לא דאגה לעצמה – אולם גם לא לבעלה, שהרי הוא והיא הם אחד – אלא לכל השכנים והמכרים הנזקקים. על לשונה היה שגור המשפט: “שנינו יחד למען הזולת”.
גם הנערה השנייה הצליחה להגיע לאחידות מלאה עם בעלה. אנוכיותה לא פגה אלא אף התעצמה, וכיון שראתה את עצמה ואת בעלה כאישיות אחת, היא לא דאגה לאף אדם בעולם, אלא רק לבעלה, ובמסירות שאין למעלה ממנה. היא ביטאה זאת באומרה: “שנינו אישיות אחת, ולמענו – למעני, אעשה הכול ובהתלהבות רבה”.
לאחר שהבהרנו עד כמה אי אפשר לעמוד על קנקנו של המועמד לנישואין, ברור מדוע לא נמצא הבדלים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מינימלית, לבין הנישאים לאחר פגישות רבות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני הזוג זה לזה והצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא כיצד ישכילו לחיות יחדיו לאחר טכס הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה; האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה; כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה; כיצד יתייחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן לא ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.