הכנה לפגישות שידוכים – 3 – יש מטרה

למה נועדו הנישואין? לתיקון המידות? להקמת משפחה? האם יש עניין אחד שעליו נוכל לומר שלשמו נועד הבית היהודי? מאמר שלישי בסדרה

בס”ד

בפעם הקודמת עסקנו בכך שלא נוכל להבין את מהות הבית היהודי בלי התורה, וכן עמדנו בס”ד על כך שזהו עניין מרכזי ויסודי בתורה עד מאוד, עד שהפליגה התורה במידה נדירה בחשיבותו ונחיצותו.

עתה עלינו להבין, בעזרת ה’ יתברך, מהי מעלה מיוחדת זו ומה טמון בה.

מכלול של ייעודים ומשמעויות

בהתבוננות פשוטה נוכל לראות שלא מעלה אחת בלבד יש כאן. אין כאן רק עניין אחד שעליו נוכל לומר שלשמו נועד הבית היהודי. הוא ודאי לא נועד רק בשביל שנזכה לתיקון שלם של המידות, או כדי שהאדם יגדל וילמד כיצד להוביל משפחה ולהתנהל נכון בחיים (מבחינה ארגונית, כלכלית וכדו’), ואפילו לא רק בשביל הייעוד הגדול של הבאת ילדים לעולם לגדלם ולחנכם בדרך ה’. בכל אחד מאלה יש צד חשוב, אך עצם ריבוי היעדים הטובים הללו יעיד שאין די בכל אחד מהם לבדו.

באופן כללי בחיים, חשוב להתרגל אל המבט הזה, שלא להיתפס רק בצד אחד ובגוון אחד של הדבר שבו עוסקים. רק “תורת ה’ תמימה משיבת נפש”[1]. כאשר מבקשים למצוא את המבט של התורה כלפי נושא מסוים, על מנת למצוא בה את הטעם האמיתי שבו – חשוב לבקש אחר מבט של תורה תמימה ושלימה, על כל צדדיה וגווניה, ביחס לאותו הנושא, ורק אז תהיה התורה משיבת נפש ותחשוף בפנינו את הטעם האמיתי השלם של אותו דבר.

גם כאן, אפוא, כל ניסיון להיתפס רק בקצה מסוים של מהות הבית – כבר טעות הוא. יש כאן מכלול שלם של ייעודים חשובים. עלינו לראות את הנישואין כמכלול שלם של כל הייעודים שנטע בהם ה’, ולהיפתח לכל ההיבטים החשובים והמגוונים שלהם: גם אהבה עמוקה וחברוּת ארוכת טווח, גם קשר טבעי פשוט, עם בניין של קשר פנימי-רוחני על גביו, גם בגרות ואחריות של בניית משפחה, וכמובן, גידול ילדים כדור המשך של עם ישראל ההולך בדרך ה’, ועוד ועוד.

מהי נקודת המרכז שהכל סובב סביבה?

ועם כל זאת, יש לבחון מהי נקודת השורש והמרכז של הבית. הרי כמעט מובן מאליו, שאין כאן סתם אוסף של ייעודים שונים. מאחורי כל הייעודים המגוונים הללו, אמורה להיות מטרה אלֹקית אחת, תכלית מרכזית שהכל סובב סביבה.

כאשר מסתכלים במבט כללי על דברי חז”ל הנוגעים לקשר הזוגי, נוכל למצוא דגש גדול על השראת השכינה על ידי השלום המיוחד בין האיש והאשה:

“דריש (= דרש) רבי עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם; לא זכו – אש אוכלתן”[2]. וכן: “אמר רבי שמלאי: … ‘בצלמנו כדמותנו’ – אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה“[3]. ומעין זה אמרו עוד: “שלשה שותפין הן באדם: הקב”ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו – אמר הקב”ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני”[4].

זה יכול להישמע גבוה ומנותק… מה פשר השראת השכינה הזו? לשם מה אנו זקוקים לה, ומדוע היא כל כך יקרה וחשובה?

בזה נעסוק בפעמים הבאות, בעזרת ה’ יתברך.

1. תהלים יט, ח.
2. סוטה יז ע”א.
3. ירושלמי ברכות פ”ט ה”א; בראשית רבה פרשה ח’ אות ט’; שם פרשה כב אות ב’. אמנם יש לשים לב, שאין הכוונה שם כפי שמקובל להבין, ששני בני הזוג אינם יכולים לשכון יחד מבלי השכינה ביניהם. מתוך ההקשר שם מבואר, שהכוונה היא שאין אפשרות להיווצרות ולד זכר בלא שהשתתפה נקבה ביצירתו, וכן להיפך, ועדיין לא יספיקו שניהם עד שתשתתף עמהם השכינה ויסייע ה’ לזכותם בפרי בטן. ואף על פי כן, עדיין נוכל ללמוד גם מכאן את היסוד הגדול שבו אנו עוסקים, שבהתחברותם של איש ואשה – שכינה ביניהם.
4. קידושין לא ע”א.