מתתיה טלבס”ד
“אני אתחתן ‘כי צריך’, ובגלל שכך כולם עושים. מה לא בסדר?” – האם אפשר לצאת לשידוכים ממקום כזה, ללא הכוונה ויעד ברור? מאמר שני בסדרה
כהכנה לפגישות, חשוב שנבין קודם-כל מה המטרה שלנו, מדוע בכלל להיכנס לזה? בחיים בכלל ובשידוכים בפרט, ישנה חשיבות מרובה לכוונות והמטרות של הדרך שאליה אנו יוצאים.
אמנם ישנם רבים שאינם עוברים דרך השאלה הזו ואינם רואים צורך לעסוק בה. פשוט יוצאים ונפגשים כי מרגישים היטב את הצורך הנפשי, לפעמים אפילו צורך בוער, או כי החברה בנויה כך שבגיל מסוים ניגשים לזה.
להתחתן מתוך רצון לחיבור, או מתוך דחף טבעי / חברתי?
אך השאלה הזו, והתשובה עליה, חשובות מאוד. אם מתחתנים סתם ‘כי צריך’ וכך נכון לעשות, או כי כך כל החברה הנורמלית מתנהלת – יש כאן חסרון בסיסי. יציאה לשידוכים ממקום כזה, היא בבחינת ‘מסמר בלי ראש’ – מהלך שנעשה ללא הכוונה וללא יעד ברור. התוצאה עלולה להיות אף היא חסרה בהתאם, ולגרום לתקיעוּת מתמשכת של תהליך השידוכים חלילה, מתוך חזרה ושכפול של טעויות בהתנהלות, או לחילופין, להביא לערפל כללי בחיים בבית שלאחר החתונה. אבל אם מתחתנים מתוך הבנת העניין וחיבור אל הדברים, המולידים באדם רצון פנימי אמיתי ומבט יהודי בהיר על הבית – הנישואין הם הדבר הכי נפלא בעולם.
הנישואין – פלא
באמת, כשנתבונן בדברים מעט, נחוש מיד עד כמה חיי הנישואין הם פלא. כמה השקעה הם דורשים, כמה נצרך שם חיבור הפכים, כמה נדרשת בהם יציבות ועקביות, כמה הם זקוקים לפתיחת הלב תמיד לאהבה ולתיקון המידות, ועוד ועוד… כל כך למה? מדוע בכלל ראה ה’ לעשות כך? מה ראה ה’ לברוא כך את עולמו?
רק על ידי התורה נוכל להבין
כדי להבין זאת, לא נוכל להסתדר בלא התורה שתאיר עינינו. “עדות ה’ נאמנה, מחכימת פתי… מצוַת ה’ ברה, מאירת עינים”[1]. לולא התורה – לא היינו יכולים להבין את סוד הנישואין ולהניח את דעתנו בו. תעיד על כך התרבות החיצונית נטולת התורה, שמוסד הבית והמשפחה עובר בה בשנים אלה ערעור נוראי של ממש. שיעורי הגירושין מחרידים, וכן אחוזים גבוהים לא פחות של בתים במצב של זוגיות קשה ועויינת, שנשארים קיימים רק מכוח האנרציה, אך מתנהלים בייאוש מוחלט מלהגיע יחד לחיים מאושרים. כאשר אין חיבור אמיתי אל התורה – אין באמת תשובה המניחה את הדעת לפשר הדבר הזה, והאדם נותר מול ההתמודדויות היום-יומיות שדורשים ממנו הנישואין, מבלי להבין מה לו ולצרה זו[2].
אכן פלא הוא הקשר הזוגי היהודי, לא יובן לזרים, כדברי חז”ל המופלאים: “ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע. אמר: מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים, יציץ בדבר זה?!”[3]. בראש משנה תורה להרמב”ם דפוס וילנא[4], מובא שיר שנתחבר באחד מן הדורות[5] לזכירת י”ד ספרי משנה תורה (הי”ד החזקה), ובו נזכר ביטוי מיוחד (כנגד ספרי נשים – קדושה – הפלאה): “ובנשים קדושתך פליאה”. פלא הוא, ורק על ידי התורה יובנו ערכו וחשיבותו. הרי אם בכל דבר בבריאה, למדנו שהקב”ה היה מסתכל בתורה ובורא את העולם[6] – על אחת כמה וכמה כאן, שאין לבית היהודי הבנה והסבר ללא התורה.
מהו המבט של התורה אודות הבית?
אמנם לא נוכל, כמובן, להכיל ולהשיג את גודל מחשבת ה’ וכל חכמתו העמוקה העומדות ביסוד הדבר הגדול הזה. אך לא משום כך נימנע חלילה מלהשתדל לטרוח להבין בתורה את דרכי ה’ הנשגבות, עד המקום שידינו האנושית מגעת. אינו דומה מי שפורש ונמנע מלהבין את דרכי ה’ מפני גדולתן, למי שמנסה וטורח להבין את אשר נוכל כבני אנוש לזכות ולהשיג את קצות דרכיו יתברך.
הקדמה: הבית היהודי – משאת נפשו של ה’ יתברך
ראשית נקדים, שיש לשים על ליבנו עד כמה זה עניין אדיר ומרכזי בתורה, וחשיבותו לפניו יתברך היא עצומה לאין שיעור. ה’ יתברך כל כך שמח כשבני זוג מתחתנים, עד שחז”ל מספרים שהוא נעשה בעצמו שושבין לחוה, לקרבה ולחבבה על אדם הראשון[7]. מפורסמים גם דברי רבותינו על המצוה לכתוב את פרשת סוטה ולמחות את אותיותיה בתוך המים המאררים, על אף שיש ביניהן גם שם ה’ ממש, משום שהקב”ה ויתר שיימחה שמו הגדול שנכתב בקדושה כדי להטיל שלום בין איש לאשתו[8].
חשיבות זו מתבטאת עוד רבות בהלכה, כגון: אין היתר לאדם למכור ספר תורה אפילו לצורך מצוה, אלא בעבור שתי מצוות יסודיות בלבד: ללמוד תורה, ולישא אשה[9]. וכן לא הותר לכהן לצאת מארץ ישראל ולהיטמא בטומאת ארץ העמים בשביל שום מצוה, אלא רק כדי ללמוד תורה או לישא אשה[10].
חכמים גם הדגישו מאוד את גודל החיוב לשאת אשה ואת חומרת ההימנעות מכך. מלבד מה שלימדו אותנו שכל אדם נשאל אחר פטירתו אם עסק בפריה ורביה[11], עוד אמרו: “אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה – אינו אדם”[12]; “אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה… רבא בר עולא אמר: בלא שלום”[13]; “לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: ‘לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ’[14]“[15]. ועוד מאמרים רבים רבים כיוצא בהם.
מהי מעלה עליונה זו? מה עניינה ומה טמון בה?
בכך נעסוק בפעם הבאה, בעזרת ה’ יתברך.
- תהלים יט, ח-ט.
- אמנם אמירה זו איננה פשוטה לצערנו, כי יצר הרע איננו פוסח על אף אחד בדורנו, דור של חבלי משיח, ולכן ניתן למצוא גם בתים תורניים במצב לא פשוט, וכן אף לא מעטים שהתפרקו. [כמובן, אין כאן חלילה טענה על מקרה ספציפי של זוג מסוים שלא עלה בידם להעמיד את ביתם, שכן אין האדם יודע כלל מבחוץ מה טיבם של דברים ומה הוביל לערעור הבית, ויתכן שאילו היה מכיר ויודע מקרוב, היה יודע שהכל נעשה כראוי וכנכון. כוונתנו בשאלה זו למקרים אחרים, שלצערנו אינם מעטים, שבהם ניכר שלא היתה התנהלות ראויה וכך קרה מה שקרה.]
אך באמת צריך לראות זאת כדבר שאיננו מעיד על חסרון התורה, אלא על חסרוננו ודלותנו בשימושנו בה ובאיכות הליכתנו בדרכיה. באמת ובתמים אין זה אלא מפני שלא זכינו עדיין שבכל בתינו תהיה הדרכה ראויה והכוונה מספיקה, עד שהתורה תאיר בהם את דרכה הטובה ואת חכמתה ואורחותיה הישרות בתחום זה.
ואדרבה, דווקא כנגד כל רוחות הפרצים המערערות ללא הרף את יהדות דורנו, חשוב לשים ‘על-השולחן’ טוב טוב, שבהחלט ישנם תלמידי חכמים אמיתיים ובני תורה אמיתיים רבים, שבזכות תורתנו המתוקה מדבש ונופת צופים, זכו וזוכים בחסדי ה’ יתברך להעמיד בתים נפלאים וטובים ומאירים, וללכת ולהתקדם יחד בחיים של אהבה ואחוה ושלום ורעות. בפירוש ניתן לראות כיצד בתים אשר קמים על בסיס חיבור תמידי לתורה, התייעצות תדירה עם תלמידי חכמים אמיתיים, וכן שמיעת שיעורים ועצות כראוי, נמצאים במצב טוב אחר לגמרי מאלה שאינם זוכים לזה. הדברים יקרים וארוכים, אך אין כאן המקום להאריך עוד.
- נדה לא ע”א.
- דף ז’ סוע”ב.
- מקורו בדפוס אמסטרדם ואחד מדפוסי ספרד, בשינויים קלים ביניהם.
- בראשית רבה א, א; זוהר תרומה קסא ע”א, ועוד.
- ברכות סא ע”א, ועוד.
- ספרי במדבר, סי’ מב; שבת קטז ע”א, ועוד.
- מגילה כז ע”ב; שולחן ערוך אבן העזר סי’ א’ ס”ב.
- עבודה זרה יג ע”א; שולחן ערוך יורה דעה סי’ שעב ס”א.
- שבת לא ע”א.
- יבמות סג ע”א.
- יבמות סב ע”ב; וע”ע בראשית רבה יז, ב.
- ישעיהו מח, מה.
- חגיגה ב’ ע”ב, ועוד.