טל חייםנתנאל לייפר
מבקר מוזיקה, מוזיקאי, פסנתרן, עיתונאי. משתדל לעשות רבות למען המוזיקה היהודית המקורית
דניאל זמיר, נגן הסקסופון סופרן ויוצר הג’ז, הוא אחד היוצרים החשובים בתפר של המוסיקה הישראלית והיהודית. נגינתו המרגשת, המקצועיות, המוזיקאיות והיצירתיות האדירה שלו עשתה לו שם של כבוד בקרב קהילת המוזיקאים בארץ.
אלבומו התשיעי נקרא “נחמה ועידוד”, וכשמו מחלק אותו זמיר לשני חלקים: החלק הראשון הוא חלק ה”נחמה” והוא מבוסס על קטעי ג’ז יהודי. ואילו החלק השני של האלבום הוא “עידוד” והוא מתאים יותר למאזין הסטנדרטי. בחלק העידוד מארח זמיר זמרים אורחים לשיריו והם לא רק אינסטרומנטליים. כבר באלבומו הקודם “געגוע לכאן” שילב זמיר שירה בשיר הנושא של האלבום, שזכה להצלחה רבה, כששאר האלבום נותר אינסטרומנטלי. כנראה שההצלחה הקודמת הביאה הפעם לאוזנינו קטעי שירה מעניינים רבים יותר.
בתור אחד שלא ממש שמע ג’ז בגן הילדים שלו… הכרתי את זמיר לאחר שחזר בתשובה ושב לישראל, ניגן עם אהרן רזאל והוציא לאחר מכן את אלבומו “הזמיר שר פופ” (לא קיים בביוגרפיה הרשמית של זמיר.. ולא ניתן להשגה), אלבום חביב וקליל שהיה כמו הקדמה מבחינתי לאלבום המעולה ביותר של זמיר עד היום (לדעתי): “אמן”. אלבום שכולו ג’ז יהודי, אך כזה שהצליח לחבר אותי למנגינות ולשלל האלתורים המדהימים של זמיר.
זמיר הוא נגן בעל שליטה וירטואוזית על סקסופון הסופרן שלו, והאישיות המעניינת שלו בשילוב המוסיקאיות הגדולה יצרו דמות שלא הכרנו עדיין במוסיקה היהודית.
האלבום הנוכחי נפתח בקטע ג’ז בשם “י”ג מידות רחמים” והוא כשמו, מנוגן בקצב של 13 שמיניות… זמיר כותב בהקדמה (המושקעת) לאלבום שהוא מזמין את המאזין לעשות איתו את המסע אל הלא-מוכר מבחינה מוסיקלית, ודווקא מתוך ההגבלה וחוסר-ההיכרות לגלות מרחבים חדשים, כשהכרת ה”מרחבים החדשים” היא דבר בו זמיר מתמחה. על אף שקטעי הג’ז באלבום לא משתווים (לטעמי) לאלבום הג’ז הטוב ביותר שלו – “אמן”, עדיין הם מעניינים ומצליחים להיות מצד אחד מלודיים ומצד שני יצירתיים מאד. ניתן ליהנות גם משאר נגני ההרכב של דניאל, שכל אחד מהם הוא נגן מעולה בפני עצמו. ברצועה זו ניתן לשים לב לסולו פסנתר המדהים של שי מאסטרו. כמו באלבומים הקודמים דניאל לא מוותר על הסאונד הייחודי שלו והמאזינים בקשב יוכלו לשמוע את צעקות העידוד של דניאל תוך כדי נגינת חברי הלהקה.
בחלק ה”נחמה” שבאלבום יש 5 רצועות, כולן במקצבים מעניינים וכל אחד כנגד מספר יהודי, כגון 9 ירחי לידה ו”11 שהוא הכתר” (שניתן לשמוע בו השפעה משירו של יונתן רזאל “את פניך”). המעניין ביותר שבהם הוא קטע במקצב 17 שמיניות.
חלקו השני של האלבום “עידוד” נפתח ב”הורה ממטרה”, שיר ישראלי ישן בלחנו של משה וילנסקי ומילותיו של עלי מוהר, המבוצע מחדש על ידי זמיר שמארח את אחד מהמוסיקאים החשובים במוסיקה הישראלית – יוני רכטר (כוורת, יהודית רביץ, גידי גוב, אריק אינשטיין ועוד) הביצוע מעניין, על אף שזמיר ורכטר הופכים לשיר את קרביו ומרכיבים אותו מחדש לפי ראות עיניהם. רכטר מתארח גם בשיר נוסף בלחנו הוא – “עד מחר”.
אורח הכבוד באלבום הוא זמר הרגאיי המצליח מארה”ב – מתיסיהו, שמתארח בשלושה שירים באלבום. זמיר הכיר את מתיסיהו עוד כשלמדו יחד בבית הספר למוסיקה, ולאחר חזרתו בתשובה של זמיר פגש את מתיסיהו שוב בבית הכנסת. שיתוף הפעולה ביניהם באלבום הוא מעניין מאד, לדוגמה בשיר “אין לי מקום”, שיר מחאה מעניין וסוחף. מתיסיהו שר גם בשיר “נחמה ועידוד”, ניגון יפיפה שזמיר כבר שר באלבומו הגנוז “הזמיר שר פופ”, והפעם מובא רק בתוספת שירתו של מתיסיהו.
אורח נוסף באלבום הוא הזמר ברי סחרוף שמבצע יחד עם זמיר ומתיסיהו (איזה שילוב….) את הפיוט הנודע “יעלה”. את התופים בשיר מבצע מתיסיהו בפיו באמצעות טכניקת ביטבוקס איכותית. למרות שלל השמות והיצירתיות, הביצוע של השיר באופן כללי מעט מונוטוני לטעמי.
ניתן ליהנות מביצוע יפיפה של זמיר לשירו של מאיר אריאל “בצהרי היום”, בלחנו של דוד ברוזה, שיר שבוצע על ידי זמיר גם בהופעת המחווה לשיריו של מאיר אריאל.
“נחמה ועידוד” הוא אחד מאלבומי הג’ז היותר מעניינים ששמעתי, ודניאל זמיר בהחלט ממקם את עצמו כאחד האומנים היותר מגוונים שיש פה. השילוב בין סגנונות מוסיקה רבים כל כך והקרבה למוסיקה ישראלית חסידית, ג’ז, פופ ועוד ממצבת אותו כאומן של כולם, וככזה שבאמת נושא את דגל המוסיקה היהודית ישראלית.