האתגר החינוכי בדורנו

בדורנו יש קושי חינוכי גדול, אך אם לנו יהיה ברור מה צריך לעשות, נוכל בעזרת ה’ להנחיל את הדרך הברורה גם לילדינו

התהליך הנפשי העובר על ילד שנחשף לתוכן לא מתאים

כדי להבין נכונה את תפקידנו כמחנכים, ובפרט כדי לדעת איך עלינו להתנהל בהקשר של חשיפה לתרבות החילונית, חובה עלינו להבין את התהליך הנפשי הפנימי העובר על ילד שנחשף לתוכן לא מתאים.

בשלב הראשון, ילד שנחשף לתוכן לא מתאים, להנאה אסורה, חש בלבול. הבלבול נובע מכך שישנו פער בין התפיסה לתחושה ביחס לאותו תוכן: הוא רגיל לתפוס אותו כשלילי, אבל ההנאה שהוא חש מהמפגש אתו היא תחושה חיובית.

לאחר מכן ישנה הסתגלות מסויימת, הבלבול כבר לא כל כך צורם, אולם הילד עדיין יודע שהוא בחריגה רגעית מהמסלול הנכון והראוי. אם ה’חור בדלי’ לא נסתם מהר, ההשלמה של הילד עם המציאות החדשה שלו הולכת ומתעצמת, והוא מתחיל להתייאש – ייאוש קטן – מהאפשרות להשתייך למסלול הנכון, להיות שייך לקדושה.

בשלב זה נוצר נתק רגשי בינו לבין עולם הקדושה. בתת ההכרה הוא מזהה את עצמו עם הצד האחר. מתפתחת אצלו תחושה שהוא נהנה מטומאה, זה שייך אליו, זה מדבר אליו, זה מצליח לתפוס אותו, זה נהיה חלק ממנו.

כך נוצר מצב בו הילד באופן סמוי חי בשני עולמות: כלפי חוץ הוא משדר ‘עסקים כרגיל’ וחשוב לו לציית ולהשתייך לסביבה הטבעית שלו, אך בפנימיותו ובתודעתו הוא גולש בהדרגתיות וכבר לא לגמרי איתנו, וכתוצאה מהייאוש להיות כולו בצד ה’טוב’ עלול הקרע ללכת ולהתרחב חלילה. הילד נמצא במקום בו הוא מרגיש נתק ממה שקורה בכיתה, משינון המשנה ומהַקֶשר לחכמי הגמרא; הבת לא מרגישה שייכות לדיבורים של המורָה בכיתה על תשובה וימים נוראים. יותר ויותר הילד מרגיש שלמעשה הוא שייך לעולם החילוני, לטומאה, ולא לקדושה.

אולם לבני הנוער יש אמת פנימית חזקה, ולכן הם לא מסוגלים לחיות זמן רב בסתירה כזו. אחרי שמשהו בפנים ‘נשרף’, המעטפת החיצונית לא מחזיקה מעמד, והנתק בין הנער או הנערה לבין עולם הקדושה הופך חלילה לעובדה מוגמרת, רשמית ומוחצנת. חשוב להבין שלא מדובר דוקא בילד בן 17. מדובר אפילו בגילאים צעירים בהרבה, שההורים עשויים ממש לא להאמין שהילד שלהם נמצא במקום נפשי כזה.

הצורך במשנה חינוכית סדורה

עלינו לגבש משנה חינוכית סדורה, שגם הורים לילדי כיתה א’ חייבים לדעת אותה. אם הדרך תהיה ברורה לנו, ונדע איך מתמודדים עם הסערות שמשתוללות ברחובות, נוכל – בעזרת ה’ יתברך כמובן – גם להוביל את ילדינו בדרך בטוחה, שתעניק להם יציבות רוחנית. מוטב להעניק לילד כלים שימנעו ממנו את הקריסה הרוחנית, מאשר לחפש את הדרכים לעזור לו אחרי שהקריסה כבר קרתה.

בכל ענייני החינוך, הדוגמה האישית ובעקבותיה ההכוונה וההובלה צריכים לבוא מאיתנו, ההורים והמחנכים. כנגד יצר הרע וכוחותיו העצומים חובה עלינו להעמיד כללים מאוד ברורים ומפורטים; וכדי להצליח לכוון נכונה, עלינו להיות ברורים ומדויקים, לדעת מה אמת ומה שקר, מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון. כאשר אדם חי בספיקות, יצר הרע מפיל אותו בקלות; אבל אם לנו תהיה בהירות, נוכל בעזרת ה’ להנחיל את הדרך הברורה שלנו גם לילדינו.