טל חייםהרב שמחה כהן מסביר: מדוע תנאים כה טובים להיכרות כפי שמקובל בחברה המערבית, מניבים תוצאה כה מאכזבת?
מתוך ספרו “הבית היהודי”
הרב שמחה כהן הוא מבכירי היועצים בארץ בענייני זוגיות וחינוך, ומוותיקי תנועת התשובה בישראל. ממקימי ורבני ישיבת “נתיבות עולם”, ומרצה בכיר במסגרות שונות כולל “ערכים” ו”הידברות”. דבריו מצטיינים בהסתמכות על המקורות התורניים ועל ניסיונו העשיר, ובשפה קלה להבנה. ספריו בנושא: “הבית היהודי”, “ביתך שלום: פרקי הנחיה לתקשורת במשפחה ויחסי אנוש וחברה על פי מקורות היהדות” – נחשבים לספרי הדרכה יסודיים ומומלצים
בחינת המועמד
כמעט לכל אדם מתברר לאחר נישואיו, שבן-זוגו שונה, מעט או הרבה, ממה שסבר לפני נישואיו. על פי רוב בן-הזוג מתגלה פחות חיובי מאשר נראה קודם לכן. מצב זה מלמדנו שניסיון ההיכרות בתקופה שלפני הנישואין, למעשה אינו תורם אלא מעט להכרתו.
מדוע קשה לבחון מועמד לנישואין? האם קיימת בכלל אפשרות להכיר אדם לצורך נישואין?
כדי לנסות לענות על שאלות אלו ניעזר במעקב שנערך אחר מערכת ההיכרות האישית הקיימת בתרבות המערבית. בחרנו במערכת זו, משום שלכאורה בהיותה “פתוחה” יש לה רקע טוב יותר מאשר למערכת השידוכים הדתית, לבדיקת התאמתם של בני הזוג:
א. בחירת מועמד לנישואין מצריכה הכרת האישיות של בן-הזוג, ומידת התאמתם זה
לזו. האם יש מישהו המסוגל להכיר טוב יותר את האדם מאשר הוא עצמו?
ב. הקשר החשוב ביותר בנישואין הוא הקשר הרגשי שבין בני הזוג. ענין זה הוא בעל חשיבות מכרעת לשותפות ממושכת, בין אנשים בכלל ובין שותפי נישואין בפרט.
קשר נפשי אינו ניתן לבדיקה רק באיסוף אינפורמציה על המועמד לשותפות, אלא יש לבודקו בשטח. בדיקה עובדתית יכולים לעשות רק בני – הזוג עצמם ללא התערבות אחרים ואף לא ההורים.
היכרות ותיירות
על אף מעלותיה ויתרונה לכאורה של מערכת ההיכרות האישית, מתברר שמערכת זו לא תרמה כלום להיכרות הדרושה לצורכי נישואין. הדבר התברר במחקרים שבהם נשאלו אנשים נשואים, “אם הייתה ניתנת בידך האפשרות להינשא שוב, האם היית בוחר בבן-הזוג שאתה נשוי לו היום?” 57 אחוז מהנשאלים השיבו בשלילה. בעלי מקצוע טוענים שמספר הסבורים שטעו בבחירת בן-הזוג גדול עוד יותר, אלא שאינם משיבים בשלילה, משום שלדעתם לא ברור שהאלטרנטיבה לבן-זוגם תהיה טובה יותר.
מדוע, אם כן, תנאים כה טובים להיכרות, כפי שהם מצויים בחברה המערבית, מניבים תוצאה כה מאכזבת? כשבני-זוג נשאלים מה הדבר הגורם להם לראות את בן-זוגם באופן שונה מאשר לפני הנישואין, תשובותיהם הן די סתמיות, למשל: “זה לא אותו דבר”, “הוא אינו אותו אדם” או “בן-הזוג לא התנהג לפני הנישואין באופן טבעי”.
אחרים משיבים: “ההיכרות הממושכת לפני הנישואין קצרה מדי לעומת החיים הממושכים יותר לאחר טקס הנישואין”. תשובות אלה מצביעות על דברים נכונים, אך חלקיים ולא ממצים.
דומה הדבר לתייר המבקר בארץ זרה. הוא נהנה מאוד מהאווירה, מהמפגש עם האנשים שמסביבו, מהנוף, מהטיולים ברגל וברכב, מאכילה במסעדות. שנים רבות לאחר הטיול הוא עדיין מספר בערגה על אותם ימים נפלאים שעברו עליו באותה ארץ. על אף כל זאת, את מקום מגוריו אין הוא קובע בארץ בה ביקר ונהנה, והוא מעדיף להישאר בארץ המקורית שלו. אף על פי ששם חסרים לו כל אותם הדברים שגרמו לו את חוויות התיור. כל זאת משום שהציפיות שאדם מצפה מכל מקום שהוא מצוי בו, הן בהתאם למטרת הימצאותו שם.
באתר תיירות מצפים לדברים אחרים לחלוטין מאשר הדברים שמצפים להם באזור המגורים הקבוע. כשאדם נמצא בביתו אין הוא מוצא כל נועם באפשרות שיש לו לקפוץ למסעדה לאכול שם. הוא גם מעדיף לנסוע, ולא לכתת רגליו בהליכה ממושכת יום יום, אף אם הוא גר באזור בעל נוף מרשים. עבור התייר, הרים גבוהים עוצרי נשימה הם שמחה לעיניים וסיבה טובה לעמוד ולהתרשם מגובהם הרב, ומהמחשבה על הקשיים לכבוש את פסגתם. לעומתו, לתושב המקום הם עשויים להוות מטרד וקושי תחבורתי.
עובדה מעניינת היא שגברים ונשים רבים, שהכירו זה את זה תקופה ממושכת, באווירה ובתנאים שנתנו להם תחושת בטחון שהם זוג מתאים לנישואין, כאשר הגיע הרגע שבו נתחייבו להחליט באופן מעשי על נישואין, חשו בנסיגת רגשות ואי בטחון בכדאיות הנישואין. כל זאת משום שרק ברגע הדיון המעשי להליכה לנישואין, המחשבה מציבה את עצמה בעמדה הנכונה והאמיתית לבדיקת נתוני בן-הזוג: האם אכן הוא מתאים לי, האם הייתי רוצה שהוא יהיה הורה לילדי, האם אשאר עמו לנהל מערכת יחסים ביתית מחייבת וממושכת מאוד.