הרב שמואל טלבדור המופלא שאנחנו נמצאים בו, רק משמעת פנימית תציל את האדם מהפרעות הרשתות החברתיות. בסקירה מקיפה של הנושא, הרב טל מבהיר מהם הסכנות מאמצעים אלה ליהודי בזמננו, ואת הרווחים הגדולים לאלו ששומרים בנאמנות על ערכי היהדות בחייהם האישיים. שיחה שנמסרה לקהילת “תורת החיים” באייר תשע”ז
בעזרת ה’ יום שני ה’ אייר תשע”ז
הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה’ (ישעיהו נב, יא. רש”י: הִבָּרוּ – הטהרו)
דור של פנימיות ומשמעת עצמית
היום נדבר על אחת הנקודות החשובות ביותר בעבודה שלנו בדור המופלא שאנחנו נמצאים בו. דור מופלא שללא ספק לא היה כמותו – יש בו כל כך הרבה ניסיונות וקשיים התמודדויות, וממילא כל כך הרבה הזדמנויות לעבודה ולעלייה. נעסוק בנושא היחס לווצאפ ולכל התרבות שמסביבו.
היה לי חשוב לא לאסור את זה. אני לא מאמין ביצירת איסורים שהיכולת לאכוף אותם היא נמוכה, ובסופו של דבר העיקר הוא משמעת עצמית. אם אין כאן משמעת עצמית פנימית של האדם, כל האיסורים לא יעזרו, והאדם ימצא את הדרך לעקוף אותם. יש מקומות שבהם אדם שמחזיק שני פלאפונים, פלאפון כשר ופלאפון להתקשר. אדם צריך משמעת עצמית, ואם יש משמעת עצמית לא צריך ליצור עבורו איסורים חדשים.
המרכזיות של המשמעת העצמית היא אחד החידושים של דורנו. כיום אין אפשרות לחיות רק על פי נורמות וכפיות חיצוניות, מה שהיה אפשרי בעבר. היום אם אדם אינו מחובר לדברים מבפנים בתוכו, שום כפייה לא תצליח להכריח אותו לאורך זמן להיות נאמן לדבר שהוא לא מאמין בו. ההתעצמות של כוחות הטומאה בדור שלנו היא מאת ה’, והיא מכריחה אותנו לפתוח את הלב ולהיות כל הזמן במודעות פנימית ובחשבון נפש, ובסופו של דבר להצמיח קומה גבוהה יותר בעבודת ה’, וכפי שעוד יתבאר בהמשך.
הריכוז שנאבד
רבים מהאנשים שמחוברים לווצאפ פשוט מאבדים את עולמם. כביכול הם יותר מחוברים לעולם – יש להם קשרים חברתיים, והם פעילים ומגיבים ויוזמים. אבל כמה שאדם יותר “מחובר”, כך הוא יותר מנותק ממה שהוא אמור להיות מחובר אליו באמת. כל אחד יודע שלימוד תורה בהתמדה ובריכוז אינו דבר קל, אלא דבר שדורש השקעה. לא רק בשביל להיות רבי עקיבא איגר והחזון איש, אלא גם עבור קניין התורה הבסיסי של כל אחד מאיתנו נדרשת השקעה רבה. הריכוז הוא המפתח להצלחת הלימוד. אדם שאינו מרוכז יכול לשבת בבית המדרש שעות רבות ולא ללמוד כלום. ידוע הסיפור על ר’ לוי יצחק מברדיטשוב שאחרי התפילה פנה לאחד המתפללים ואמר לו ‘שלום עליכם’, וכשהלה התפלא מדוע הוא פונה אותו בלשון זו כאילו הגיע עתה ממקום רחוק, ענה לו ר’ לוי יצחק שמכיון שבעת התפילה הוא חשב על היריד בלייפציג, הרי זה כאילו היה בעצמו בלייפציג, וכעת חזר משם. כשאדם בכל רגע מקבל הודעה או תמונה, ושולח בחזרה את ההודעות שלו, הוא אינו יכול להתרכז. חד וחלק.
אך לא מדובר רק בהודעות עצמן, אלא גם בהפרעה לא פחות מרכזית שנגרמת מעצם האווירה שהן מייצרות. כשאדם שיושב ללמוד בידיעה שעוד מעט הולכים להפריע לו, היכולת שלו להתרכז גם בזמן שבו הוא לומד היא הרבה יותר נמוכה. “אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא, לא תנאי” (עירובין סה ע”א). כדי להיות בריכוז יש צורך בשלווה, בנקיות המחשבה מכל המחשבות הרבות של העולם. מציאות של רצף הפרעות בתדירות גבוהה משבשת לחלוטין את היכולת ללמוד בריכוז. וגם אם במקרה לא צלצלו ולא שלחו הודעות, האדם כבר מחכה להודעה ומחשבתו אינה שקועה בלימוד. וכמו שאדם לא יצלול למים אם הוא יודע שבעוד כמה שניות יצטרך שוב לשאוף חמצן. ואפילו אם לא הגיעה שום הודעה, האדם ישלח בעצמו הודעה למישהו.
קניית מוח שמרוכז בלימוד בלי לקפוץ למקומות אחרים אינה מתרחשת ביום אחד. בהתחלה זה קשה, אבל כשהאדם מתמיד בעבודתו ומסלק את המפריעים, הוא מתרגל להיכנס לסוגיה בלי שיקפצו לו מחשבות שונות בראש. לעומת זאת, כשאדם מחובר לווצאפ, המוח שלו נהיה ‘מוח קפיצי’ שמתקשה להתרכז בעניין אחד.
גם הכוונה בתפילה מושפעת מזה – היכולת להתרכז יורדת פלאים כשהמוח רגיל לקפוץ מדבר לדבר. ובתפילה הכוונה אף יותר קשה מאשר בלימוד, משום שחוזרים בכל יום על אותן תפילות, ולכן השימוש בווצאפ מנמיך מאוד את היכולת לכוון בתפילה.
אך בעיית הריכוז שההתנהלות הזו גורמת אינה מסתכמת בתורה ובתפילה. גם שגרת החיים נפגעת משמעותית כשהראש נהיה קפיצי. אדם לא יכול להתרכז בעבודה, אישה לא יכולה להתמסר לילדים שלה ומורה לא יכול להתמסר לתלמידים שלו.
אפשר גם בלי ווצאפ
המציאות מראה שאפשר לנהל מוסדות ומערכות גדולות גם בלי וואצאפ, וכך התנהלו כל המוסדות והחברות עד לפני שנים בודדות. וגם משפחה מצומצמת או מורחבת יכולה להיות בקשרים טובים ושמחים ללא ווצאפ. יש אנשים שאין להם ברירה ומוכרחים את זה בשביל העבודה. מי שמוכרח מוכרח, ושישתמש בזה רק עבור העבודה. וכל אחד יודע אם הוא באמת מוכרח.
התעדכנות בחדשות שיוצאת מפרופורציות
כפי שפתחנו, הווצאפ אינו אלא חלק ממציאות כללית של ‘גלות הדעת’ שקיימת בדורנו. חלק מהמציאות הזו הוא ה’גלישה’ ממקום למקום, “מצווה גוררת מצווה”. אדם נכנס רק בשביל לראות הודעה מסוימת או לקרוא חדשות, ומשם הוא כבר ‘גולש’ מבלי משים ומכלה את זמנו בעוד עניינים רבים שכלל לא תכנן להיכנס אליהם. הזמן שלנו כל כך יקר, וכמה חבל שהוא מתבזבז על הדברים הללו.
במיוחד הדבר קיים באתרי חדשות – אדם נכנס לקרוא חדשות, זה בסדר. אבל בקלות רבה מדי הוא נסחף לקרוא גם פרשנויות ותגובות לפרשנויות ותגובות לתגובות, ובמקרה הטוב לא מגיע גם לראיות אסורות. באופן כללי, אפשר לעבור על כל כותרות השבוע במשך דקות ספורות, ודי בזה כדי לדעת מה קורה בעולם.
ישנה טעות רווחת, כאילו כדי להושיע את העולם יש צורך להיות בקי בחדשות לפרטי פרטים. אך האמת היא הפוכה – מה שמושיע את העולם הוא לימוד תורה, צדיקות, קדושה, קיום ההדרכות של הצדיקים, ניצול זמן פנוי לעוד תורה. ודווקא כילוי הזמן בהתעדכנות בלתי פוסקת מעקר מהאדם את היכולת להושיע את העולם באמת.
המציאות האמיתית הפוכה ממה שנראה על פני השטח, ובאמת מי שיקרא כמה שפחות חדשות, ידע יותר מכולם. וכמו שאמר כל אחד משבעת הקבצנים (ה’בעטלירס’) במעשה של רבי נחמן, שהעולם חושבים שהוא חרש או עיוור וכדומה, אבל באמת הוא יודע יותר מכולם.
מלבד כל זה קיימת בעיה נוספת, והיא בעיית הצניעות החמורה שבקבוצות הווצאפ – אנשים ונשים כותבים זה לזה דברים וביטויים שבשיחה פנים אל פנים הם לא היו מעיזים לומר, ואף עלולים להיגרר לתכתובות אישיות וליותר מכך ח”ו. וכבר פגשתי לצערי הרב במקרים של גילוי עריות ממש שהתחיל בקשרים כאלה.
חשיבות הדברים לחינוך ילדינו
לדברים ישנה חשיבות רבה גם בחינוך ילדינו. ניתן להמשיל זאת לדלי שיש בו חור, וכמה שלא ימלאו את הדלי במים, הוא לעולם יישאר ריק. כך גם כאן – כאשר בעיה מהותית כל כך קיימת בתוכנו, כמה שלא נמלא את ילדינו בתורה ומידות טובות, כל עוד לא סתמנו את הבור, הדברים הללו ייצאו ולא ייקלטו אצלם. וכפי שאנחנו רואים לצערנו “כי רבים חללים הפילה”.
חינוך הדור הבא לתורה ומצוות הוא הדבר היקר ביותר עבורנו, ממש נשמת אפנו. עיקר העיקרים. אם מביאים ילדים לעולם והם אינם הולכים בדרך התורה, העיקר חסר מן הספר! וכאשר ציבור מחנך את הילדים לתורה ומשקיע בזה הון עתק ובסופו של דבר רבים מאוד עוזבים את דרך התורה, זהו סימן ברור שיש חור בדלי ומוכרחים לסתום אותו בהקדם.
בשורות הבאות נעמוד על שלושה כללים בסיסיים בחינוך בדורנו. תמיד יש בחירה חופשית לכל נער ונערה, ועם זאת, לכל אחד מאיתנו יש הרבה מה לעשות בשדה החינוך.
א. הגדרות ברורות – הלכה למעשה
קודם כל צריך שיהיו הגדרות ברורות. הדרך הציבורית בכלל, והחינוך בפרט, צריכים להיבנות מהגדרות ברורות: מה מותר ומה אסור, מה טמא ומה טהור. אין די בחינוך כללי לערך הצניעות. מוכרחים לרדת לפרטים ולהגדיר באופן ברור, מה מותר ומה אסור. כשהדברים אינם ברורים, נוצרת מציאות של “שרוול שואף מרפק” וכדומה.
זה נוגע גם לתרבות שאנחנו צורכים. לא כל דבר מותר לקרוא ולשמוע. אסור לראות דברים שאינם צנועים, וכן אסור לקרוא דברים שאינם תואמים לאמונת ישראל. זהו איסור דאורייתא: “לא תתורו” (ספר המצוות לרמב”ם, ל”ת נז). ישנו היתר מצומצם בשביל “דע מה שתשיב לאפיקורוס”.
ב. חיבור פנימי לה’ לתורתו
“סור מרע ועשה טוב” – עלינו להיות מחוברים בעומק לבנו לה’ ולתורתו. להאמין שהקב”ה אוהב אותנו כלל וכפרטים אהבה עזה ולפתח בקרבנו אהבה בחזרה לה’, ולחיות את חיינו מתוך החוויה של שתי האהבות הללו. לאחר שהדבר מוטמע בתוכנו, נוכל לחנך גם את הדור הבא לאמונה פשוטה. זהו לב ליבו של החינוך. אם אדם בעצמו אינו מחובר לתורה, לאמונה, לתפילה –הוא לא יוכל להעביר זאת לתלמידים שלו או לילדים שלו. וכדברי הגמרא: “רבי לא שנאה, ר’ חייא מניין לו”.
כאשר הקשר לתורה ולמצוות הוא חיצוני, הוא לא יכול להחזיק מעמד. ה’ יתברך הביא אותנו לדור שבו החיצוניות לא מחזיקה, ורואים זאת בחוש. כל שיטה חינוכית שאינה נוגעת בעומק, מפספסת את העיקר. ה’ רוצה שנהיה מחוברים אליו מבפנים, מהעומק.
ג. תפיסה מדויקת של הזהות שלנו
הכלל שלישי הוא שיש חשיבות לתפיסה מדויקת של הזהות שלנו: למה אנחנו שייכים, ולמה אנחנו לא שייכים. מי בעד הקב”ה ומי נגד הקב”ה. ההבחנה הזו היא קריטית בדורנו. כאשר היא חסרה, כל העמידה שלנו כאן היא מטושטשת.
אנחנו חיים בדור שמתנהלת בו מלחמה גדולה בין הקדושה לטומאה. אדם שחי באופוריה כאילו הכל בסדר, לא ישתמש בכלי הנשק שלו ולא ייזהר מהאויב. ממילא כל כוחו לא יעזור למנוע את הפסדו במלחמה.
האויב הכי גדול שלנו הוא לא אירופה ולא הערבים. האויב הקשה ביותר הוא התרבות החילונית! זה האויב הכי מר, הכי קשה, הכי מבלבל, הכי מפתה, הכי מפיל. התרבות החילונית, ההוויה החילונית, הממסד החילוני, העולם החילוני. החילוניות היא האויב שלנו. ולאויב הזה יש כלים עצומים להחטיא אותנו – המדינה נמצאת בשליטתו, ועמה כל הממסד שסביבנו.
האוניברסיטאות ממומנות במיליארדים רבים, וקיימות בהן פקולטות למדעי הרוח שבהן מנחילים כפירה וטומאה וזלזול בקדשי ישראל. מכונות שמד. אנשים שלמדו בישיבות ובמדרשות נכנסים ללמוד בפקולטות האלה, ועוברים שם שמד רוחני. ובדרך כלל המרצים הדתיים הם הגרועים ביותר. יש מיעוט שהם צדיקים בסדום.
גם הטלוויזיה היא מכונת שמד, שממומנת במיליארדים ומטמאת אותנו. ובצבא מערבבים בכוונה בחורי ישראל עם בנות ישראל, ממש במטרה ברורה להחטיא אותם. אי אפשר להבין אחרת את כל המגמה ההרסנית שקיימת בצבא בשנים האחרונות. ממש טירוף. פשוט רוצים לגרום לבחורי ישראל ובנות ישראל שמד רוחני, ומנצלים את הצבא לשם כך. מוכרחים להבין שזאת המציאות, ולא להיות תמימים.
הפצות אינן סותרות לתפיסה מבוררת – חב”ד כדוגמה
ההבנה שזאת המציאות מגדירה את תפקידנו בעת הזאת. עלינו להתחזק בתורה ובקדושה ולצבור עוד ועוד כוח רוחני, ולהפיץ בדרכי נועם את התורה הקדושה. ההפצה מתחילה בילדים ובנוער שלנו, שישנה חשיבות כה גדולה לכך שיגדלו בצורה ברורה.
חשוב להפנים שעם כל מה הרצון לקרב את עם ישראל לתורה, אסור שזה יבוא על חשבון העמדות הברורות שלנו. דוגמה לדבר משמש הרבי מליובאוויטש, שאי אפשר להבין ולתאר את פעילותו למען הפצת תורה וקירוב כלל ישראל לאביהם שבשמים, פעילות שבה אין שני לו ולחסידות חב”ד בכלל. ועם זאת, הרבי החזיק בעמדות מאוד ברורות ביחס לכל ההוויה החילונית, והוא כל הזמן הדגיש ואמר שאסור להתבלבל ולחשוב שהמדינה היא אתחלתא דגאולה. הוא היה מאוד מבורר בעניין הזה, והדגיש זאת למרות שעמד בקשרים ענפים עם אישי ציבור רבים ובתוכם שרים וראשי ממשלות. הוא אף התנגד בתוקף לחגיגת יום העצמאות, למרות ואף בגלל המעורבות המרובה שלו במצבו של כלל ישראל ושל העם היושב בציון.
נראה לי שאחת הסיבות שחסידי חב”ד מצליחים בחינוך הילדים למרות שהם פועלים בכל העולם כולו, במקומות מאוד לא פשוטים מבחינה רוחנית, היא שהם מבוררים. יש להם גם ברכה של הרבי, שזה דבר גדול, אבל גם ההשקפות הברורות הן ערובה לכך שילד יוכל לגדול ולהמשיך ללכת בדרך התורה.
סיום
קרן לייזר יכולה להגיע עד לירח, כי היא ממוקדת. היא מכוונת לנקודה מסוימת, ובה היא משקיעה את כל כוחה. אם האור מתפזר, הוא לא יוכל להגיע רחוק. כמה שנהיה יותר מדויקים ומכוונים, כך נזכה בעזרת ה’ יתברך להשפיע לטובה על כל העולם כולו.
ה’ יתברך מאוד מאוד זקוק לנו. מכל העולם הזה, מעט מאוד אנשים נאמנים לו, וחשיבותו של כל אחד מהמעטים האלה היא עצומה. עלינו לשמור על עצמנו, להיות מדויקים ומכוונים, להפנות את האנרגיות שלנו לתורה הקדושה ולתפילה ולעשיית טוב לעם ישראל בפועל, וכמה שפחות לפזר את עצמנו. נרכז את עצמנו ונפנה את כל כוחנו לעבודת ה’, ואז נוכל להצליח ובתורה ובתפילה ובכל מעשינו, ומתוך זה נוכל להאיר על כל העולם כולו.
הרב שמואל טל, אינטרנט, רשתות חברתיות, תרבות חילונית
וואו!!! חזק ביותר!
האם שיחה זו תודפס כחוברת?