“דתי” כמותג

“דתי” משמעותו בעצם “חוקי”. לא לזה התכוון המשורר שלנו. הרב רועי אביחי מסביר שחייו של יהודי הרבה יותר עשירים מאשר רק להיות “דתי”, ואיך זה מתבטא גם ביחסים בין בני זוג

הגישה הרווחת בציבור לגבי ההבדל שבין דתי לחילוני, היא גישה בוסרית, מוטעית ובעיקר – מפספסת את העיקר. משהו בסיסי צריך להשתנות בכל ההבנה שלנו, מה זה אומר להיות יהודי שומר תורה ומצוות. דומני שהדבר המרכזי שמבטא את הטעות בתפיסה הנכונה, הוא עצם המושג “דתי”.

קודם כל, עצם המיתוג “דתי” אינו מיתוג יהודי כלל. זהו מיתוג שלקוח מהנצרות. לא תמצא בתנ”ך, בחז”ל או בספרי ההלכה את המושג הזה כמאפיין יהודי שומר תורה ומצוות. בתנ”ך המושג “דת” משמעותו “חוק”, וזוהי מילה פרסית שחדרה גם ליהדות, במשמעותה הפרסית. במגילת אסתר כתוב “דתי פרס ומדי”, “והדת נתנה בשושן הבירה”. וכן בספרי עזרא ונחמיה ודניאל, וכל פעם הכוונה “חוק”.

לפי זה, לומר על אדם שהוא “דתי”, זה בעצם לומר עליו שהוא אדם “חוקי”… ולומר על היהדות שהיא “דת” זה בעצם לומר עליה שהיא “חוקה” ותו לא. כאילו כל העניין של היהדות זה לחוקק חוקים, כמו חוקי מדינה ותעבורה.

אבל זה שאדם שומר חוק זה עדיין לא אומר עליו שהוא אדם טוב, וזה שיש חוקה זה עדיין לא גורם לי לאהוב אותה. יש הרבה אנשים שמקיימים בלית ברירה את החוקים של המדינה, אבל היו שמחים להיפטר מהם ויפה שעה אחת קודם…

מה ההבדל

אולם אין כאן רק דיון לשוני. יש כאן עניין משמעותי בכל התפיסה הנכונה. לא לחינם הנצרות היא זו שהטביעה את המושג “דתי” כמבדיל בין אדם ששומר את חוקי הדת לבין אדם שאינו. שכן באמת בתפיסה הנוצרית אין הבדל מהותי בין אדם לאדם, ההבדל מתמצה בעיקר בחוקים ובדברים שאותו אדם עושה או לא עושה.

לפי התפיסה הזו – שלצערנו הרבה תופסים כך גם לגבי היהדות – החיים של האדם ה”דתי” ושל האדם ה”חילוני” אינם שונים במהותם: שניהם עובדים, אוכלים, שותים, ישנים, מתחתנים, מגדלים ילדים, טרודים בבעיות החיים, מטיילים, מבקרים, משוחחים, קוראים, וכו’. הדבר היחיד שמבדיל ביניהם, הוא שה”דתי” נמנע ממספר דברים ומחויב לעשות מערכת חוקים שהאדם ה”חילוני” אינו עושה, ולעומתו, ה”חילוני” עושה דברים אחרים שה”דתי” אינו עושה. החיים עצמם אינם שונים, רק המסגרת שונה. אכן, כך זה בנצרות.

גם כשמטיילים

ביהדות, ההבדל האמיתי מתמצה במילים של הנביא מלאכי, המנבא על מה שיקרה לעתיד לבוא, כאשר יבוא המשיח ותגיע הגאולה. אז תתגלה האמת, ואז: “ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו“. יש אדם שהוא “עובד אלוקים” ויש אדם שלא עובדו. המושג “עובד ה'” זהו מושג שונה לחלוטין מהמושג “דתי”. “עובד ה'” הוא אדם שבמהותו הוא עובד את ה’, זהו דבר שמלווה אותו כל חייו ומכוון את כל צעדיו, הנהגותיו ומחשבותיו. עובד ה’ חי לפני ה’ ומשתדל לעשות את רצונו, ללכת בדרכיו ולהתקרב אליו כאשר הוא בתפילה ובשעת לימוד התורה או קיום המצוות, אך גם בשעה שהוא אוכל ושותה, משחק עם ילדיו, מדבר עם חבריו, נמצא עם אשתו, עובד, מטייל, קונה רכב או בונה דירה.

עובד ה’ הוא אדם שכל חייו חי באטמוספירה אלוקית, שיש ערך מוסף וגדול ונצחי לכל מעשה שלו, שבכל דבר הוא רואה את יד ה’ מאחריו, שכל חייו הם דיאלוג דו-סטרי בינו לבין בוראו, כל דבר שהוא צריך הוא מבקש ממנו, וכל מאורע הכי קטן שקורה לו, הוא מבין כדיבור מאת ה’ אליו, והוא משתדל לראות מה רוצים לומר לו ומה תפקידו לפני ה’ בכל דבר. יד ביד הוא הולך פה בעולם עם מי שברא אותו ומלווה אותו. הוא משתדל ליישר את מחשבותיו, רגשותיו, מאווייו ורצונותיו, ובוודאי כל מעשיו, על פי רצון ה’ המתגלה אלינו בתורה ובדברי גדולי ישראל.

אין אצלו מקום פנוי מהעמידה לפני ה’, וגם אין לו רצון שיהיה מקום פנוי כזה, משום שה’ הוא מקור כל הטוב, כל היופי, כל הרצונות וכל האושר. כל חיוך של ילד וכל נוף יפה הוא התגלות של אלוקות, וכל מאורע – בין משמח ובין מצער – הוא דיבור אלוקי שנועד לטובתנו. החיים כולם, גם החיים ה”חילוניים”, אינם חילוניים כלל, אין מקום שהוא חול גמור.

בוודאי שהיהדות מלאה גם חוקים ופרטים מחייבים של דקדוקי הלכה, הכוללים אסור ומותר, כשר ופסול, טמא וטהור, קירוב וריחוק. אולם כל החוקים הללו הם חלק מתוך מערכת היחסים של הקישור, האהבה והדיאלוג התמידי בינינו לבין בורא עולם.

לבוא מתוך אהבה

המשל הטוב ביותר כדי להבין זאת, הוא המשל שמופיע אינספור פעמים בתנ”ך ובחז”ל כמתאר את מערכת היחסים בינינו לבין ה’ כמערכת יחסים בין בעל לאשתו. ברור לחלוטין שבמערכת יחסים זוגית ישנה מערכת מובנית של ציפיות הדדיות וחוקים הדדיים. הבעל מחויב לאשתו דברים רבים וכן האשה לבעלה. עוד בעומדם תחת החופה, בשעת השמחה האדירה, הם חותמים על שטר הכתובה העומד על מערכת ההתחייבויות ומעגן אותם חוקית, שכן מערכת יחסים בלא חוקים ובלא התחייבות היא ריקה מתוכן וסופה לכישלון.

אולם, אוי ואבוי אם אדם יחשוב שמה שמבדיל בין אדם רווק לאדם נשוי מתמצה בכך שהאדם הנשוי מחויב למערכת חוקים והתחייבויות שהאדם הרווק פטור מהם. ואוי ואבוי לזוג שהזוגיות שלו נובעת אך ורק מתוך מערכת ההתחייבויות. ברור לכל בר-דעת כי מערכת ההתחייבויות נובעת ויוצאת מתוך מערכת האהבה, הקשר והבניין המשותף. מתוך כך כל אחד מרגיש מחויב לתת לבן זוגו, הוא גם יודע שאם לא ייתן יהיו לכך השלכות, ולכן הוא ישתדל בכל כוחו לתת ולעמוד בהתחייבות גם כאשר אין לו חשק ואין לו כוח, אולם המצע הבסיסי של כל המערך נובע מתוך קישור, חיבור ואהבה.