טל חייםהספר הנפלא “לב אבות על בנים”
ניסן לברון
כוחו של יעקב: גידלתים כאפרוחים
אחד הדברים המונע חלק מן ההורים, ובפרט אצל האבות, להתמסר למלאכת החינוך כפי שמוטלת עליהם, היא ההרגשה שיש כאן מטרד רב, המונע את האדם מעיקר תפקידו ועיסוקו בחייו. ולכל היותר סבורים שיש כאן גזרת צער גידול בנים כאשר נגזר בתורה, “עצבונך” זה צער גידול בנים,[1] ובזה שווים האיש והאשה. אשר על כן סוברים שראוי להשמט ממנו, או על כל פנים למעט בו.
אמנם לא כן הוא אמיתות רצון ה’, ואף שוודאי כלול בזה ענין גזרת צער גידול בנים,[2] מכל מקום כל ילד הוא פקדון יקר אשר ביד ההורים לטפחו ולתקנו, וזה תפקיד נעלה כשלעצמו.
ויותר מזה, שהרי מוטל על כל אחד ואחד לצוות את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרך ה’, ויש כאן משום קביעת העתיד הרוחני של הילד ובאופן עקיף גם של הדורות הבאים.
הרבה מאוד תלוי בצורת המסירה של ההורים, אם היתה בלבביות ובחמימות באופן שלכתחילה, או באזלת יד וכאילו כל הקשור לילד ולחינוכו הוא ענין של דיעבד. ויש לנו ללמוד מסבנו הזקן יעקב, שעליו הוטל תפקיד לגדל י”ב שבטי י-ה.
דוקא יעקב שטרח בגידול הבנים, הוא יכול לבקש עליהם רחמים, כי ע”י טירחה נכונה בגידול בנים מקנה האב לעצמו חלק וזכות בעתיד הרוחני של בניו, עד כדי שניתן לו כח מיוחד להתפלל ולמתק דינים מעליהם.
ועוד מצאנו[3] שכאשר אבות העולם באו לבקש רחמים שלא יחרב בית המקדש, וכל אחד פירש זכויותיו לפני הקב”ה, טען יעקב אבינו ואמר: ריבונו של עולם, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע וביקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה לאחר שגידלתים כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני?
הרי שמכל זכויותיו הגדולים והנוראים לא הזכיר יעקב, חוץ ממה שעמד בבית לבן, אלא שמסר נפשו עבור בניו וסבל עליהם צער גידול בנים וגידלם כאפרוחים. הנה שיש כאן דבר נעלה וזכות עצום.
ואם יעקב אבינו, שלא פסק פומיה מגירסא ולא ישן י”ד שנה בישיבת עבר מרוב התמדת התורה, הבין שראוי וצריך להנמיך עצמו לנפש בניו ולצרכיהם ולגדלם כאפרוחים, היינו בטיפול יום יומי ובאהבה ורכות לפי תכונות הילד (כי הילד דומה לאפרוח אשר כל דבר יכול לשוברו), מה נאמר ומה נדבר אנחנו. והאם בטענה של ביטול תורה, וטענות שונות אשר היצר תופס בהן החלק העיקרי (עצלות, יאוש, אהבת עצמו, חוסר מחשבה), נרפה עצמנו מלדאוג לבנינו ולבנותינו הרכים אשר כל כך זקוקים לעזרתנו, ואשר ברוב חמלנו חנן אותנו אלוקים.
סוף דבר, אחד היסודות להצליח בחינוך ולמלא את תפקידו בזה, הוא לעשות הדבר לכתחילה ובשמחה, ולדעת שיש כאן אחד מהתפקידים הנעלים של החיים, ושלשם מילויו ועמידה בנסיון זה, כשאר מטרות עליונות, הושמנו בזה העולם, או אז לבו יפתח לשמוע לקול דממה דקה המכוונת את כל אחד ואחד החפץ במילוי רצון ה’, והבא לטהר מסייעין אותו וחפץ ה’ בידו יצליח, לגדל בניו ובנותיו כל אחד לפי צרכו למעלה משכל וכח אנוש, והזריעה בנפשות הרכות תביא לגדל פרי הילולים קודש לה’, ובשנים הבאות יוכל בשלוה ובשלמות לצוות את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה’.
[1] עירובין ק’ ע”ב.
[2] ובשם הגר”א שלולי צער גידול בנים לא יכולנו לעמוד ביום הדין.
[3] בפתיחה לאיכה רבתי פ’ כ”ד.
ניתן להשיג את הספר “לב אבות על בנים” אצל המפיץ ראובן לרנר 0504-141-234
לכמויות גדולות בלבד: 03-6777117
מחיר הספר 25 ש”ח
תודה לחיה גרוסמרק על הקלדת המאמר