נתנאל לייפר
מבקר מוזיקה, מוזיקאי, פסנתרן, עיתונאי. משתדל לעשות רבות למען המוזיקה היהודית המקורית
מאיר בנאי ז”ל היה אחד מסמליה הבולטים של תנועת התשובה אצל אמני ישראל, חלקם הגדול מהשורה הראשונה: בן הדוד אהוד בנאי, האח הקטן אביתר בנאי, דוד ד’אור ועוד רבים וטובים. בנאי הוא ממשפחת האצולה של המוסיקה הישראלית ממנה יצאו אמנים רבים ומפורסמים, אך מבין הזמרים שבהם מאיר הוא הזמר הטוב ביותר וקולו המלטף תמיד נעם באוזניי.
אלבומו “שמע קולי” הוא אלבום שכולו מוסיקה יהודית. בנאי שר עשרה שירים שכולם מן המקורות, חלקם בלחנים המקוריים ואת חלקם הלחין מאיר מחדש.
על ההפקה המוסיקלית אחראי גיל סמטנה, רוקיסט בנשמה ואחד המפיקים הנחשבים במוסיקה הישראלית. הגוון המוסיקלי של האלבום הוא ברובו סוג של רוק אקוסטי רך ונעים, כמיטב המסורת של בנאי.
הוא פותח בשירים ממסורת יהודי תימן – “איילת חן”, שיר פולק-רוק חביב ורך עם נגיעות רגאיי, על מילותיו של גדול משוררי תימן רבי שלום שבזי.
מייד אחריו בא השיר “לפלח הרימון”, שיר במקצב הבלוז, גם הוא לחן מחודש לשירו של רבי שלום שבזי שמבוסס על שיר השירים.
בנאי לא מהסס גם לגעת בחומרים עתיקים במיוחד, כמו שיר הנושא של האלבום “שמע קולי” – הפיוט של רב האי גאון, שנאמר לפני “כל נדרי” ביום הכיפורים ונכתב לפני כאלף שנה, שמוגש בביצוע רוק אקוסטי משובח במיוחד. במהלך השיר מתפתח הפיוט לרוק כבד עם גיטרות חשמליות שמשנות את האווירה לחלוטין. השירה של בנאי משובחת, למרות שקצת חסר לי רגש וישנה תחושה שמאיר ניסה להעביר יותר את העוצמה של “זה אשר ישמע בקולות” מאשר את התחינה שבמילים הנוגעות.
בנאי מקדיש מקום של כבוד גם לשיריו של האבן עזרא. הוא מבצע את פיוט הימים הנוראים “אל נורא עלילה”, במנגינה העממית והמוכרת שמוציאה הפעם מבנאי תפילה ויותר רגש. פיוט נוסף של האבן עזרא – “לך אלי” מוגש בלחן חדש ומרגש במיוחד. הלחן במקצב השש שמיניות נעים במיוחד ולא לחינם היה לאחד המושמעים ביותר מהאלבום.
אחד השירים המסקרנים באלבום הוא “המשחק בקוביא” שמחברו אינו ידוע. הפיוט עוסק בחסרונותיו של המשחק בקוביא ובמשחקי מזל. ביצוע הרוק האקוסטי של מאיר מעניין, ונותן למילים משמעות.
לסיכום: מדובר באלבום איכותי מאד, הן מצד ההפקה המוסיקלית המוקפדת והמושקעת והן בבחירות המעניינות של הפיוטים. לא כל אומן שהחליט לעשות אלבום פיוטים מהמקורות צלח את המשוכה בשלום (הוא או הפיוטים…).
מאיר בנאי ז”ל עושה כבוד לחומר, וכבוד לעצמו כמבצע מושלם וכמלחין רגיש ומעניין.