הרב הראל דביר
ישנה תופעה מצויה אצל בני זוג, שאחד מהם רוצה לחזור בתשובה והשני לא. פעמים רבות נדרשים שני בני הזוג להשקיע חשיבה ולהסכים לוויתורים כדי להמשיך לחיות יחד, תוך אימוץ כללי התנהלות משותפת המוסכמים על שניהם. אפשרות זו אינה פשוטה, אך חכמים מלמדים אותנו שערכם של מעשינו נגזר מההשקעה שהם דורשים מאיתנו ו’לפי הצער – השכר’. חשוב לדעת שככל שאדם משקיע יותר, העבודה שלו רצויה יותר בעיני ה’. אף אדם לא ‘נדפק’ על ידי בורא עולם, וכל אחד יכול לשמוח בתפקידו ובתיקון שהוא זוכה לפעול.
לא נוכל במאמר קצר לכסות את כל המקרים והשיקולים, אך הנה נקודות מרכזיות שהכרחי לתת עליהן את הדעת, לפי סדר חשיבות:
א. יש לערב מיידית רב קרוב הבקי בתחום חיי המשפחה
במצב הרת-גורל זה חשוב מאוד לערב רב הבקי בתחום, המוכן להיכנס לעניין לעומקו. יש לשבת איתו לדון בדבר ביסודיות, לפרוש לפניו את כל השיקולים ולשמוע את עצתו. בדרך כלל נדרשות כמה פגישות, רובן בנוכחות בן/בת הזוג, ולפעמים כדאי לערב גם את אשתו של הרב לבירור נקודות אישיות. חשוב שרב זה יהיה מוכן להכיר היטב, אישית, את בני הזוג.
בכלל, טוב מאוד לכל זוג שיהיה להם רב המלווה אותם מקרוב, ועונה להם על שאלות אישיות.
ב. האם בן/בת הזוג מוכן לשמור הלכה באופן בסיסי, לפחות במה שנוגע לאלה שחיים עימו?
הקו המנחה הוא שמצד אחד איננו אחראים שבן הזוג שלנו יקיים בעצמו את המצוות, אך מצד שני איננו רשאים להישאר בקשר שגורם לנו לעבור על ההלכה. לדוגמה, אם בן הזוג אינו מוכן לשמור על כשרות בבית וטהרת המשפחה, לפחות במה שנוגע לאלה שחיים עימו, חובה לערב רב מוסמך במצב, כי יתכן שבלתי אפשרי להמשיך לחיות יחד.
לעומת זאת, שמירת שבת, לדוגמה, של בן הזוג היא רצויה וחשובה מאוד, אך מבחינה הלכתית אינה תנאי הכרחי להמשך החיים המשותפים.
ג. האם בן הזוג מתנגד לחזרה בתשובה? או שהוא רק נמנע מתמיכה בה?
בן זוג שלא חזר בתשובה בעצמו, אך מגלה אהדה לתהליך, או לפחות לא מתנגד בצורה פעילה – יוכל לכונן מערכת יחסים ניאותה למרות הפער שנוצר (ופעמים רבות הוא גם יחזור בתשובה בעצמו בהמשך).
הדבר תלוי מאוד בשאלה כיצד הוא יחווה אותנו בתקופה שאחרי התשובה. ככל שיתרשם לטובה מתהליך התשובה שלנו ומהשינוי שאנחנו עוברים, כך יתחזק בו הרצון להצטרף בעצמו לתהליך הזה.
ד. האם בני הזוג מסכימים בעניין חינוך הילדים והיכן הם לומדים?
לעתים אין הסכמה מיידית, אך ניתן לצפות שתוך זמן-מה היא תושג, וכדאי להתאזר בסבלנות לטובת הזוג ולטובת הילדים. יש לשקול בכובד ראש גם את הנזק שייגרם לילדים מעצם הגירושין: ילדים שהוריהם התגרשו, משלמים על כך מחיר כבד. ועוד, אפילו אם יחיו עם ההורה שחזר בתשובה, הם ימשיכו להיות בקשר עם ההורה השני, כך שהגירושין לא ינתקו אותם מלהיות חשופים לאורח החיים שאינו שומר תורה.
ה. מקום מגורים
בדרך כלל, אי-הסכמה על מקום מגורים אינה עילה לפירוק הבית. גם אדם שרוצה מאוד לעבור דירה לאיזור תורני יותר, אינו צריך לשלם על כך את המחיר הכבד של פירוק הבית, ומוטב לו להישאר עם משפחתו. יש בעלי תשובה שחושבים שמגורים בסביבה דתית הם תנאי בל יעבור לחזרתם בתשובה, אך זו טעות: מאות אלפי יהודים דתיים ובעלי תשובה מתגוררים בשכונות שרוב תושביהם אינם שומרי תורה ומצוות. גם רצון של חוזר בתשובה לעזוב את מקום העבודה, לרוב אינו מהווה סיבה מוצדקת לפירוק הבית, וגם כאן ניתן להצביע על הרבה יהודים שומרי מצוות ובעלי תשובה שעובדים בסביבה שאינה דתית.
בהצלחה, אחים גיבורים!
מדהים!