אם אין אני לי – מי לי?

התבוננות אישית – איפה אני בסיפור? מוריה משתפת אותנו בהתלבטות, בהחלטות הטובות, וגם בעצות

הרב טל לימד אותנו רבות על המעלות והחשיבות של התבוננות אישית, פנימית, שכל אחד יכול לעשות.

אני רוצה לשתף אתכן בכמה מחשבות שעלו לי על העניין הזה:

“זה מאוד חשוב אבל פשוט אני לא מוצאת זמן…”

“ניסיתי כמה פעמים, לא ממש הלך לי..”

“עזבי, ההתבוננות זה לא בשבילי…”

“סך הכל אני בהתקדמות…”

והנה, לפני כמה זמן התפללתי את תפילתי היומית אחרי שהילדים יצאו למעון מוקדם והיה לי זמן להתפלל בנחת. זה היה אחרי תקופה שבה הבנתי שלא משנה כמה העבודה שלי במדרשת “דרך המלך” חשובה, הבית שלי בסופו של דבר חשוב יותר… זה התפקיד שה’ נתן לי והתפקיד הזה קודם לעבודה, חשובה ככל שתהיה.

כי הרבה פעמים מצאתי את עצמי נהנית יותר לארגן עוד התוועדות באיזה מקום מאשר להפעיל מכונת כביסה. זה נתן לי תחושת סיפוק קצת יותר גדולה, והיה צורך שאחדד לעצמי את החשיבות של הבית שלי, של מה שקורה בו, ואת השמחה שה’ שמח מההתנהלות שלנו בתוכו.

בסוף התפילה מצאתי את עצמי אומרת לה’:

אנא ה’, תן לי כוח ושמחה בבית, הרי הוא חשוב הרבה יותר מהעבודה! בעצם את העבודה במדרשה, אם היא לא נכונה לי, יש מישהו אחר שיעשה, אני רק שליחה בשביל זה. אמנם עכשיו אני אחראית על זה, אך מישהו אחר יכול להיות אחראי על זה, והעיקר שזה יצא לפועל!

אבל הבית, הוא חשוב כל כך! הוא התפקיד שה’ נתן לי! אין מישהו אחר שיעשה את זה.

עודי מדברת בהתרוממות הרוח, אני מרגישה איזו דחיפה פנימית כזו, ואני חושבת: “ומה עם ההתבוננות? איפה היא בכל הסיפור?…”

בינינו, יותר נוח להמשיך הלאה, ולפטור את זה במשפט של “ויהי רצון שגם אזכה להתבונן…”

אבל אז הרגשתי בצורה מאוד חזקה – שזה לא נכון!

גם את ענייני הבית – מישהו אחר יכול לעשות! נכון שזה נחמד שאני מקפלת את הכביסה ומכינה את האוכל, אבל מישהו אחר יכול לעשות את זה. אמנם כאמא עבור הילדים אין לי תחליף, אבל כמנקה וכמבשלת – יש בחורות מצוינות שיכולות לעשות את זה לא פחות טוב ממני, וחלקן אפילו יותר.

לעומת זאת, את ההתבוננות אין מישהו אחר שיכול לעשות במקומי! אין מישהו אחר שיכול להבין מה עובר עלי, מה גרם לי לעשות ככה, ומה יעזור לי לעשות אחרת! אין מישהו אחר שידאג לכך שהנשמה שלי תהיה במקום טוב יותר ותאיר בי יותר את האור שלה!

על זה אני אחראית, וזה התפקיד הראשון שה’ הביא אותי לעולם בשבילו!

אני מודה שלא קל למצוא את הזמן והרצון. הרבה פעמים הדחייה של זמן ההתבוננות נובעת גם מחוסר ידיעה איך עושים את זה נכון, לכן אני ממליצה מאוד להשתתף בסדנה של התבוננות.

לתועלת, אני מצרפת כמה טיעונים שעולים לנו למה לא לעשות את התבוננות, ורעיונות לתשובות כיצד להתמודד איתם:

1. הנושא שאני עובדת עליו קשה לי ולכן אני מרגישה צורך לדחות את זה.

אם הנושא הזה קשה לי – כנראה שהוא מאוד חשוב, ובעז”ה הוא יפתח לי פתח גדול בעבודת ה’! (ואם צריך זו לא בושה ללכת להתייעץ עם מישהו, גם תמורת תשלום, זה חשוב! ולפעמים מישהו חיצוני מועיל מאוד).

2. אני ‘נתקעת’ כל פעם ולכן מרגישה שהזמן שאני משקיעה סתם מתבזבז.

אם יש הרגשה שתקועים– להתייעץ עם חברה או ללכת למישהו, כמו שכתבתי. וכמובן, הרבה תפילה. בנוסף, הרבה פעמים כשיושבים יום אחרי יום ומנסים כיוונים שונים – בשלב כלשהו זה נפתח!
אם יש הרגשה שתקועים – להתייעץ עם חברה או ללכת למישהו, כמו שכתבתי. וכמובן, הרבה תפילה. בנוסף, הרבה פעמים כשיושבים יום אחרי יום ומנסים כיוונים שונים – בשלב כלשהו זה נפתח!

3. תכלס, פשוט אין לי זמן. כל פעם יש משהו אחר יותר חשוב בזמן שהחלטתי להתבונן.

זמן – יוצרים זמן. עכשיו כשנשים רבות מחליטות על המשרה שלהן לשנה הבאה – זה שיקול חשוב! אפשר להיעזר גם בבעל כדי למצוא זמן.
ההבנה שההתבוננות היא קריטית לחיים שלי משמעותית מאוד כדי לשים את ההתבוננות בראש סדר העדיפויות.
לעיתים, בעקבות ההתבוננות, יש יותר סייעתא דשמיא. אמנם יש לי עכשיו שעה לעשות דברים בבית וחבל לי לבזבז את הזמן על ההתבוננות, אבל יכול להיות שדווקא השקעה של חצי שעה בהתבוננות תועיל לכך שדברים אחרים שאני צריכה לעשות – יעשו מהר יותר! כשעושים התבוננות, מתוך רצון להתקרב לה’, זוכים בעז”ה להשגחת ה’ ולקרבה שלו, וכך דברים אחרים טכניים לפעמים מתגמדים בזמן שלהם.

4. בלאו הכי אני משתדלת לעבוד את ה’ ולהתקדם, נו מה, צריך עכשיו ממש לשבת?

אין מה להשוות! השקעה רצינית ומסיבית של עבודה גורמת להתקדמות משמעותית יותר. אם עוקבים ובודקים את הדברים לעומקם – יש בהם יותר הצלחה. גם ברמה האמתית, שכשמשקיעים במשהו יותר הוא מצליח יותר, וגם בקטע ‘סגולי’ של סייעתא דשמיא.

5. להתבונן כל יום זה מוגזם! פעמיים בשבוע זה מספיק… (ואז כל פעם ‘מחר’ הוא היום הנבחר).

אמנם לא קל להתבונן כל יום. אבל לפעמים עצם ההקפדה גורמת להתחזקות הפנימית של הרצון להתבונן. כשאומרים פעמיים בשבוע, כאשר בעצם הרבה פעמים זו רק דחייה פנימית שמשמעותה הוא פעמיים בחודש או בשנה… אז עדיף מאוד למצוא את הזמן כל יום.

6. למה לי להתעסק ברע שבי? אני משתדלת להעצים את הטוב וזהו!

ההתבוננות אמנם מתעסקת גם עם הרע שבי אבל קודם כל – ככה נפטרים ממנו בעז”ה, וגם, כשאר עושים את זה נכון זוכים בהמשך לגלות באופן חזק את הטוב שבי!
ועוד דבר חשוב מאוד – כשמצליחים בעז”ה להתמיד בהתבוננות (שנזכה) זה מוסיף המון שמחה! וכשיש שמחה הכל קורה בקלות יותר, בקרבת ה’ גדולה יותר, ומספיקים את מה שצריך לעשות בחצי מהזמן…

יהי רצון שהדברים יחלחלו גם למי שכתבה אותם ונזכה להתחזקות גדולה בזה על מנת לזכות לדבוק בה’ יתברך באמת!
הרבה הצלחה, סייעתא דשמיא וברכה בהכל!