הרבנית יפעת טל
יפעת טל מדברת על ערכן הרב של פעולות האשה, גם בדברים הקטנים, הפעוטים
חיזוק בעניין העבודה המאומצת השקטה, שאף אחד לא יודע עליה, ושיש לה ערך אינסופי אמיתי.
זו יכולה להיות קימה בלילה בפעם החמישית לילד שבוכה, לקום מתוך הרמת מבט לריבונו של עולם שנתן לי את התפקיד הנפלא והלא-תמיד-קל של להיות אם, שבו כלולים גם לילות כאלה, ומתוך תפילה לכוחות. אבא, בבקשה עזור לי לא לשכוח שאתה הנותן את הכוח ולא המיטה. אנא תן לי כוח לעוד יום אחרי לילה שכזה, שאקום רעננה למרות שכמעט לא ישנתי! וכמובן אני מצידי בלי נדר אעשה את שלי בהשתדלות ללכת לישון מספיק מוקדם, אנא תן לי להרגיש שאתה מאוד מאוד אוהב אותי ושמח בי – בכלל, ובפרט כעת כשאני מסורה לילדים שהפקדת בידי.
זו יכולה להיות עוד שעת השכבה שהיא קצת (או הרבה) לא קלה, עד מורטת עצבים… שבה אני מרימה מבט ומתפללת לסבלנות לילדים, ולאורך רוח כלפי עצמי כשאני לא כזאת נחמדה, זה יכול להיות מול הבעל, ברגעים שונים של התמודדות, בהם אני מרימה מבט ומבקשת ללמד זכות ולקבל במאור פנים, ועוד רגעים רבים גדולים וקטנים, שהם בעצם הזדמנויות להמלכת ה’ עלי, לפנייה אליו מתוך המציאות באופן שמרומם אותי, שמאפשר לי לעמוד בניסיון. אף אדם לא רואה את הרגעים האלה, הם בתוכי פנימה. אף אחד לא יודע עליהם חוץ ממני (וה’, כמובן, אבל את זה לא תמיד זוכרים). ולעתים זה מקטין אותם. כביכול כל מיני מעשים שכולם שומעים עליהם ואומרים לי כל הכבוד, הם הרבה יותר משמעותיים ונעלים. אבל זה לא כך! מכל רגע כזה יש אור גדול של המלכת ה’. זהו רגע נצחי!
ויותר מזה: רגע כזה אישי ומאוד יומיומי, משפיע על העולם כולו, ואלה לא סתם מילים גבוהות! הרי חוץ ממני המנדנדת עגלה באמצע הלילה, יש בטח עוד כמה עשרות, מאות ואולי אלפי אמהות ששנתן נודדת, בדיוק ברגע הזה! ולא כולן מכירות את ריבונו של עולם (באופן הגלוי של הדברים, כי בנשמה ברור שכן) ויודעות לפנות אליו, וגם אלה שכן – אולי לא זוכרות להמליך אותו בשעות קטנות אלה של הלילה, להרגיש את אהבתו ולהחזיר לו אהבה, כך שכשאני כן זוכה לעשות זאת, אני בעצם מרוממת את כולן! זו כמובן אמירה של שליחות גדולה, שנובעת מכך שכל ישראל ערבים זה בזה. עבודה נכונה של כל אחד מאתנו, תורמת לכולנו!
ישנו סיפור על הבן איש חי, רבי יוסף חיים מבגדד זצ”ל, שממחיש זאת. אני לא מדייקת בפרטים, אבל העיקרון הוא החשוב ואותו אני כן מביאה כפי שהוא. היה דיון מאוד מסעיר בשאלה הלכתית הרת גורל. לא הצליחו להכריע בדיון ולקדמו, ואנשי בית המדרש היו ממש מוטרדים מכך. בסופו של דבר, הבן איש חי כינס בלילה אחד תלמידי חכמים גדולים והם התפללו וביקשו מה’ שיצליחו ליישב את הקושיה, ואכן זכו בכך, לשמחתם הרבה. למחרת בבוקר בא הבן איש חי לבית המדרש, ושמע שני תלמידים צעירים משוחחים. אחד אמר לשני: אתה יודע איזו קושיה מסעירה כאן את כולם? השני ענה: כן, ויש לי תירוץ בשבילה! ולהפתעת הבן איש חי, הוא שמע אותו אומר את אותו תירוץ שהם קיבלו בלילה! הוא שאל את עצמו מה קורה כאן, הרי אף אחד לא שמע אותם בלילה, והם עדיין לא סיפרו על כך! האם זו היתה כזאת קושיה פשוטה שתלמיד צעיר יכול לענות עליה לבד? מה פירוש הדברים? התשובה היתה, שברגע שהתירוץ ירד לעולם, הוא כבר נגיש לכולם, וכך גם תלמיד צעיר יכול היה לחשוב עליו…
תשאלו איך הסיפור הזה נוגע אלינו? ובכן, ישנה כאן הצצה לאופן הפעולה הסגולי, הבלתי נראה של האמת: ברגע שהיא נמצאת במציאות, גם בלי שמישהו ראה או שמע אותה, היא משפיעה, חלחלת, עוברת לאחרים!
כך שכאשר אני זוכה להתכוונן נכון, אני זוכה מעבר לרגע אמיתי של עבודת ה’, מעבר לכך שאני משמחת אותו ומתקרבת אליו, להשפיע טוב על העולם כולו! בדרך כלל לא אראה זאת, אם כי לעתים כן.
שמעתי לאחרונה סיפור בן זמננו על אישה שהיה לה קשר עם בחורה, קשר של השפעה וחיזוק. אחד הדברים שהבחורה עבדה עליהם היה שמירת שבת ובמיוחד מאמץ כביר לא לעשן בשבת. האשה היתה מקפידה לא לקרוא בשבת דברי חול ועיתונים, לעסוק רק בקודש. שבת אחת היא נפלה ממדרגה זו וקראה משהו של חול. במוצאי השבת התקשרה הבחורה וסיפרה שהשבת היא היתה כל כך עצבנית שלא הצליחה לעמוד בכך, ועישנה בשבת! האשה קישרה בין הדברים, ואמרה לה: זה קרה לך בשעה זאת וזאת? הבחורה הנדהמת אמרה: כן! והאשה אמרה: זה קרה לך בגללי. אני נפלתי בשמירת השבת שלי, וקראתי דברי חול, ואת הרי קשורה אלי! הסיפור הזה שוב ממחיש את אותו ענין, עד כמה רגע שלנו, לכאורה קטן, של עלייה או חס וחלילה נפילה, משפיע בעולם!
אני מביאה זאת כדי לחזק אותנו, לדעת את ערך מעשינו, במיוחד נשים שמרגישות רצות בעולם העשייה בין הילדים, הטיטולים, הכלים, האוכל והסבלנות, אז שתדעו שהרגעים האלה שלכן הם הם הקדושה שלכן! הם ברוכים וחשובים ומשמעותיים!