הרב רועי אביחי מדבר על יום הכיפורים, יום שנועד באהבה לטובתנו, ומעניק עצות איך וכיצד לעשות תשובה. חלק ד’ ואחרון מתוך ארבעה מאמרים קצרים
קבלה לגבי העתיד
ביום הכיפורים אנו אומרים וידוי בנוסח שתוקן על ידי חז”ל. בעיון בנוסח זה אפשר לזהות את ההכרה בחטא ואת החרטה עליו, אולם הקבלה להבא חסרה, לכאורה.
דבר זה תמוה ביותר, שכן ללא שלב זה, התשובה כולה לוקה בחסר, ומדוע תיקנו לנו חז”ל נוסח מַנחֶה לתשובה, שלכאורה אינו שלם?
התשובה לשאלה זו היא שהקבלה להבא דוקא כן מופיעה, אך לא באופן שבו היינו מצפים שתופיע. אמנם אין אנו אומרים: “והריני מקבל עלי לעשות כך וכך”, אולם במקום זאת אנו אומרים, בקטע הפותח במילים “אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי”: “יהי רצון מלפניך, ה’ אלוקי ואלוקי אבותי, שלא אחטא עוד”!
ומדוע? משום ש”מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה”! מסביר רש”י: “מחשבה שאדם מחשב, כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי – מועלת [גורמת] להשבית הדבר; [עד כדי כך] שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה [החשוב מאוד שיתקיים]. כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא… שאין מחשבותיו עולה בידו”.
מדוע זה כך? כיון שאדם אינו יכול לתכנן ולהיות בטוח ש”כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי” ללא עזרה משמים – ואם עושה כן, דווקא מחשבה זו גורמת באופן פלאי להשבית ולבטל את תכניותיו – לכן את הקבלה שלנו להבא אנו מבצעים בעצם… בִּתפילה. אנו פונים למי שבאמת מחליט מה יהיה בעתיד, מה נצליח לעשות ולתקן ומה לא – ומבקשים ממנו שלא נחטא עוד, כיון שאנו באמת רוצים שלא לחטוא…
הכרה זו במלכות ה’ איננה פוטרת אותנו מאחריות על מעשינו. להיפך, היא מחזקת את האחריות שלנו כלפי הקב”ה – אלא שמכאן ולהבא אנו בונים מחדש את מערכת היחסים שלנו אתו. לא עוד “אני עושה ואולי ה’ יעזור”, אלא: “אני רוצה ועושה השתדלות ככל יכולתי – וה’ יתברך עושה”.
מערכת היחסים הזאת מופיעה במקורותינו בצורות רבות: “שובו אלי ואשובה אליכם” ; “אמר הקב”ה לישראל: בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו” ; “בא ליטהר – מסייעים אותו” ועוד.
אנו נשתדל לקבל על עצמנו בהתבוננות ומחשבה מה וכיצד לתקן, אולם בתפילה אנו באים ואומרים: “בלעדיך אין אנו יכולים, אנא עזור לנו להצליח…”.
מה מקבלים?
הקבלה החשובה ביותר שאדם יכול לקבל על עצמו היא לערוך חשבון נפש, בהתמדה. עדיף מדי יום ביומו, אבל אפשר גם אחת לשבוע.
זהו זמן שהאדם מקבל על עצמו, בעזרת ה’ ובלי נדר, להתפנות משאר עיסוקיו, לשבת בנחת ולהתבונן במעשיו. בזמן זה, שחייב להיות חצי שעה לכל הפחות, הוא יסקור את התנהגותו במשך היום בהקשר של הנושא שעליו הוא בחר לעבוד, בבחינה ישרה ואמיתית.
אם יגלה שהמצב טעון שיפור, הוא ינסה לחשוב על דרכים לתיקונו; ואם יגלה שהוא נהג בסדר, יחשוב כיצד יתקדם הלאה, מה יעשה כדי לחזק את המצב החיובי הקיים או כדי לצעוד מדרגה נוספת קדימה.
מעבר לקבלה כללית זאת של עריכת חשבון נפש, צריך אדם לקבל על עצמו גם קבלה מסוימת כפי יכולתו בתחום שעליו הוא עובד, מתוך אותם ארבעה תחומי-על שדיברנו עליהם:
1. מצוות
2. תורה
3. תפילה
4. מידות
דוגמאות
1. כיבוד הורים:
“בעז”ה, אשתדל לספר להורים, כשאני חוזר הביתה, על דברים שקרו לי בישיבה.
בעז”ה, אשתדל לשתף את הורי, בסעודת השבת, על הפעולה שאני מתעתד להעביר בסניף.
מהיום, בעז”ה, לא אתווכח עם ההורים על שעת החזרה הביתה, וגם לא אתווכח יותר בענין הנסיעה בטרמפים. פשוט אתגבר ואעשה מה שהם אומרים”.
2. שמירת הצניעות:
“בענין שמירת העינים – ראשית, עלי להפנים שאין כאן רק “ענין חשוב”, אלא יש בזה ממש איסורי תורה ואיסורי דרבנן, ולכן עלי “לקחת את עצמי בידיים”, ולקבל החלטות חשובות ומעשיות על מנת לשמור על עיני.
בנוגע לנסיעה באוטובוס – אשתדל שלא לנסוע בין השעות 7:15 – 8:00, משום שבשעות אלו ישנו עומס גדול יותר באוטובוס, וממילא מתעוררות בעיות צניעות גדולות יותר. לכן, אשתדל לקום כבר ב6:30, כדי שאוכל להספיק לאוטובוס של 6:50. כמו כן, אצטייד באופן קבוע בחומש, ואשתדל לכבוש עיני בספר (בדרך אגב, זה גם יפתור לי את הבעיה של שנים מקרא ואחד תרגום…).
בנוגע לסניף של תנועת הנוער – עלי להוביל מהלך של כובד ראש גדול יותר בצוות. אדבר עם המדריך הראשי חיים על הענין, וננסה יחד לדבר על כך בישיבת צוות הבאה. כמו כן, עלי להקפיד יותר על שיחות ענייניות עם הקומונרית. מובן שעלי לעשות זאת בדרך שהיא לא תיפגע, ולא תחשוב שאני כועס עליה או משהו כזה. בנוסף, כדאי לנסות ולהציע להרחיק קצת את הפעילות של הבנים מהפעילות של הבנות, ולהעביר את הפעילות שלנו לדשא הרחוק יותר, ליד בית הכנסת.
בנוגע לאינטרנט – אבקש מאבא להעלות את רמת החסימה, ובשום אופן לא לגלות לי את הסיסמה. כמו כן, אנסה לשכנע את ההורים והאחים להעביר את המחשב למקום ציבורי יותר. אולי בפינה ליד חדר בנות. ובעז”ה אדביק על המסך מדבקה של: ה’ הוא המלך, שתזכיר לי תמיד לפני מי אני עומד…”.
ויהי רצון שה’ יקבל את כל תפילותינו, ואת כל המעשים הטובים שאנו עושים כדי להתקרב אליו, ונזכה לחוש היטב את אהבתו העצומה אלינו, ונחווה שנה טובה ומתוקה, אנו וכל עם ישראל.