הרב רועי אביחי
החסד העצום של התשובה
עומדים אנו בפני ימים נוראים, משום שהם נוראי-הוד. מדובר בימים שבהם ה’ פותח לנו פתחים גדולים כדי שנוכל להתנקות לחלוטין ולשוב להיות זכים וטהורים, שנוכל להתחיל שנה חדשה עם דף חלק, ולקבל המון כוחות וסיעתא דשמייא.
האור של יום הכיפורים הוא אור עצום ונורא, אור מהעולם הבא, מהמקום שהתשובה קדמה לעולם. כדי לזכות לאור הזה אנו צריכים לגלות את רצוננו האמיתי, לרצות גם אנחנו להיות נקיים, למאוס בחטאים ובריחוק, ולתת לקב”ה לנקות אותנו. יש פה במפורש יום של חסד עצום-עצום. חז”ל אמרו: “לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב וכיום הכיפורים”.[1] יום שנועד רק לטובתנו, מתוך אהבה גדולה עד-מאוד אלינו.
רצינות התשובה
אולם, מצד שני, כגודל ההזדמנות, כך גודל האחריות. אם אבא פותח כאלו פתחים ויוצא מגדרו לקראתנו, עלינו להיענות לידו המושטת. רואים במפורש שהתורה מבקשת מאתנו לעשות את ההכנות הנדרשות מצדנו – להתענות חמשה עינויים ולשוב בתשובה מעומק הלב.
יש להבין שלא עוסקים כאן בשחור-לבן, זכאי או חייב. יש המון גווני ביניים. כגודל ההכנה, ההשתדלות והמאמץ מצידנו, כך הסליחה תהיה מלאה יותר, הטהרה תהיה שלימה יותר והכוחות שנקבל יהיו משמעותיים יותר. לכן מוטל עלינו לעשות את המקסימום שביכולתנו כדי לשוב באמת. באופן כזה גם לא נרגיש “צבועים”, לא נרגיש שאנחנו “עובדים על עצמנו” או על הקב”ה.
לכן לא ייתכן להגיע ליום הכיפורים בלי ידיעה ברורה על מה אנחנו רוצים לעשות תשובה ואיך בכוונתנו לעשות זאת. אין די בהתרגשות הלב לעשיית התשובה, אלא יש לערב בה את השכל, בהשקעה רבה של מחשבה, ניתוח ותכנון.
לכן חובה עלינו לעשות כל שלב משלבי התשובה בצורה מחושבת, עד כמה שידנו מגעת, ולהתכונן לזה כבר לפני יום הכיפורים. לשם כך בעצם ניתנו לנו עשרה ימים, שבהם גם קל יותר לשוב, ולא רק את היום עצמו.
שלבי התשובה
כותב הרמב”ם:
“ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר ‘יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו’.
וכן יתנחם על שעבר, שנאמר ‘כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הִוָדעי ספקתי על ירך’. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ‘ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום’.
וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו”.[2]
לשלבי התשובה שהרמב”ם מונה בהלכה זו, יש שמות ידועים יותר:
- הכרת החטא
- חרטה
- קבלה להבא
ונוסף להם חיוב הוידוי. כוחו של הוידוי, וכוחו של דיבור בכלל, הוא לתת כוח ותוקף למחשבות, בכל אחד משלשת השלבים. הוא גם מעמיד את כל עבודתנו לפני ה’, לשמו, והוא גם מעין קרבן חרטה ובושה, כי לא פשוט להודות בפה מלא שאנחנו לא בסדר.
בחלק הבא נשתדל לעבור על השלבים לפי הסדר, ולהבין מה נדרש מאיתנו בכל אחד מהם, אם רוצים שהתשובה אכן תהיה רצינית.
איך עושים תשובה מעשית? חלק ד’ ואחרון
[1] משנה תענית ד, ח.
[2] רמב”ם הל’ תשובה ב, ב.