טל חיים
שמירה עצמית בגיל הנעורים תזכה אותך בעז”ה בבן זוג שגם הוא שמר על עצמו – וביחד תזכו לחוות קשר של קדושה ונאמנות
פנינה לשם
מה קורה לך אם בחרת בדרך הבטוחה?
חמש שנים התאפקת. ועוד איך התאפקת. רק את יודעת כמה קשה הייתה המלחמה, אבל לא וויתרת! היית עקשנית! השריקות ברחוב לא זכו לתגובה! הציפיה שלך הלכה והתעצמה…
ובאותו הזמן, המיועד לך שמר גם הוא על עצמו. שמר על העיניים שלו, למרות הקושי והניסיון. הוא בטוח היה כי באיזה שהוא מקום בעולם, ממתינה לו נסיכה יקרה, שכל כך מקווה שהוא ממתין לה. שהוא שומר על עצמו עד שיכירו.
ובשבילך- הוא נלחם!
עוד לפני שהכרתם – הוא הוכיח את עצמו.
עוד לפני שהכרתם – הוא היה לך נאמן.
הרצון העז שלו הלך והתעצם…
איזו כמיהה יש לשניכם לפני ליל החופה! איזו חוויה!
והאולם, והצלם, התסרוקת והאיפור, ההזמנות והתזמורת, הריצות והסידורים… הכל הכל בשביל אותו רגע קדוש בו אומר לך בחיר ליבך “הרי את מקודשת לי”. מקודשת! מיוחדת בשבילי ואסורה על כל העולם. את שלי ואני שלך.
כך נראה קשר של קדושה ונאמנות! זוהי אהבה טהורה ואמתית!
כששני בני זוג שותפים לחוויה שאיש מהם לא עבר קודם, זו הנאה אמתית!
הבעל שלך מוכרח להיות אדם מיוחד וחזק. אחד שלא נסחף ומתפתה. הוא עמד בכל הניסיונות שהיו לו בבחרותו. ובשבילו – רק את קיימת.
את יחידה לו בכל העולם. מקודשת.
חמש שנים התאפקת, ועכשיו את נהנית. לנצח…
הידעת?!
חיי הנישואין של זוג שידע להתאפק ולחכות, משולים ליין. היין עם השנים הולך ומשתבח, ונעשה טעים ויקר יותר. לכן מברכים זוג מאורס דווקא במילים “ענבי הגפן בענבי הגפן”…
הידעת?!
בן תורה לומד עוד בצעירותו, שרק על ידי נישואין לאישה הוא יוכל להגיע לשלמות. הוא משנן כי “שרוי בלא אישה, שרוי בלא טובה, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא שלום… וכל מי שאין לו אישה אינו אדם…”
הוא מקבל כללים והדרכה עוד לפני שנישא, איך עליו לנהוג עם האישה, להבין אותה ולדאוג לה.
מספרת מירי:
“בזמן שבת גילי, זו שלא שומרת מצוות, התלבטה אם להיענות ללחץ מהחבר בגיל 16 שרוצה ממנה כל מיני דברים, בזמן שהיא ניזונה מסרטים, ואחר כך הגיעו הדמעות, כי היא חשבה באמת ובתמים שזה יהיה לנצח, והוא כבר היה עם אחרות, אותי חינכו ששום מגע לא יהיה בגיל הזה. שבגיל 16 את לא יודעת כלום, לא על עצמך, ובטח לא על אהבה. מגע בגיל 16 הוא התלהבות, סקרנות, משיכה. מקסימום היקשרות. אבל שום דבר שדומה לאהבה.
בזמן שהיא זרמה, לי היה ברור שבנות הן קצת שינוי אווירה מרענן בשביל אלה שקצת “יבש” להם. לא הרבה יותר.
וכך היא הגיעה לגיל 20+, עם רקורד של כמה וכמה קשרים, חלקם פגעו בה, חלקם לא. חלקם נראו כאלה שיישארו אחרי והלכו, חלקם באמת נשארו ואז הלכו. בשורה התחתונה, שתינו, בשלב כלשהו בחיינו, היינו בנות עשרים ומשהו, רווקות ופנויות. אבל בינינו – עולם ומלואו.
בעוד היא כבר צברה כמה וכמה “חוויות”, בסיטואציות שונות – לי זה עוד היה זר. היא סחבה איתה אכזבות, כאבים, חרטות על קשרים, שרק התעצמו מהעובדה שהיא נתנה להם את כל מה שיש לה, למרות שהם היו נצלנים, שקרנים או סתם לא יציבים. בעוד אני חיכיתי, בעיניים בורקות, לזה שיצליח לגרום לי לרצות להיות אתו כל החיים, ואז לתת לו את כל מה שיש לי.
בשבילה – הוא היה עוד אחד מהרשימה, אולי האחרון שבהם, אבל אחד מתוך רשימה. בשבילי – הוא היה היחיד והמיוחד. לא מכירה משהו אחר, כך שבשבילי הוא הטוב ביותר.
בעולם החילוני יש כאלה שחושבים שהחרדים חיים בסרט, אז אם זה הסרט שבו אני חיה, הלוואי שיימשך כל החיים…”
(עובד מפוסט שפורסם ב”וואלה”)